הרמוני / אמה סקוט

הרמוני / אמה סקוט

הרמוני / אמה סקוט

ז’אנר: רומן רומנטי
465 עמודים | הוצאה: בוקטיק הוצאה לאור | תרגום: עמית פרדס | שנת הוצאה בארץ 2019

כאשר החנונית לספרות אנגלית נתקלת ברומן המעלה יצירת מופת קלאסית על נס, ההנאה מובטחת! וזה בדיוק מה שקרה לי עם הרומן הנפלא הזה.

מה אפשר לעשות כשעוברים טראומה?
אירוע מכונן שמשנה אותנו לעד?
כזה שמותיר בנו חותם וביותר דרך מאחת?
מה קורה כשאנחנו מרגישים שאין עם מי לדבר? את מי לשתף?
מה קורה כשהמילים גוועות על דל שפתנו?
מה קורה כשאנחנו נאטמים והשינוי מובהק?
אנשים שואלים שאלות, מעלים השערות ותהיות, מנסים לשדל אותנו לדבר ולבסוף מתייאשים…מה אז?
אני אגיד לכם מה אז!
הם מתחילים להטיח בנו האשמות
למתוח ביקורת קשה ונוקבת
לזרוק מילים עוקצניות ורעילות
ואז הגרוע מכל מתרחש: מתעלמים מקיומנו!
אנחנו הופכים לשקופים
והחיים ממשיכים
האומנם?

החיים ממשיכים בלעדינו כי אנחנו לא נוטלים בהם חלק
ירדנו מהבמה ומתחת לראדאר
תשכחו אותנו, זה מה שאנו משדרים
תעזרו לנו, זה מה שאנו רוצים

אבל בלי מילים, איך זה יתאפשר?

“Through words he gave voice to the voiceless. Through deeds he gave courage to the faint of hearts.” – Barack Obama

הציטוט הזה מסכם את מה שווילו ואייזיק מצאו במילותיו של שייקספיר.

בגיל 17, ווילו הולווי היפה והשבורה עוברת עם משפחתה ממנהטן לעיירה קטנה בשם הרמוני. היא נתלשת ממעגל מכריה, מכל מה שהיא הכירה אי פעם. אבל ווילו חלולה מבפנים. לא ממש איכפת לה להתרחק מכולם שכן כל קשריה נותקו, כל חלומותיה נגדעו וכל תוכניותיה בוטלו.
היא רק רוצה לשכוח.
רוצה להחלים.
רוצה לנשום שוב.
רוצה למצוא את מי שהיא הייתה קודם.
אז אולי הרמוני הציורית היא המקום להתחיל בו מחדש?

בבית ספר היא פוגשת את אנג’י (אני מתה עליה!)-החנונית של הכיתה אשר מחליטה שהן חברות והיא מציגה אותה בפני החבורה שלה.
אנג’י לוקחת את ווילו לצפות בהצגת “אודיפוס” ושם היא רואה אותו!

אייזיק פירס- הבחור הרע שכולם מתעבים. הבחור היפה שכולן חומדות. בנו של שיכור העיירה והעילוי הבא בתחום התיאטרון והמשחק.
ווילו מהופנטת מכושר המשחק שלו. מוקסמת מביצועיו והמומה לראות את ההבדל בין אייזיק האדם-השקט והמופנים עם ארשת האדישות שהוא עוטה לבין אייזיק השחקן- הרהוט, המוחצן, המביע רגש גולמי טהור והנוגע בלב!

משהו במשחק של אייזיק מעורר בווילו את הצורך לנסות את מזלה על הבמה.
לא, אין לה שום ניסיון קודם. ולא, לדעתה אין לה כישרון.
אז מה בכל זאת דוחף אותה לזה? היא מצדיקה את זה בתור לנסות משהו חדש, פעילות שונה כדי להעסיק את עצמה.
כולם סקפטיים, במיוחד הוריה.
אב אנג’י עוזרת לה לבחור מונולוג ונחשו מה? היא זוכה בתפקיד אופליה במחזה המלט. וברור שאת המלט ישחק לא אחר מאשר אייזיק.

שני כוכבים מתנגשים. המאבק במשיכה מורגש. הכימיה ביניהם נבנית לאט ולפי רבדים. לשניהם סודות ולשניהם לבבות דואבים.
ואז זה קורה…השכבות מתקלפות והסודות נשפכים מהלב…וזה כואב!

הסיפור כתוב בגוף ראשון מנקודת מבטם של ווילו ואייזיק. הכתיבה קולחת, נוגעת וטבולה ברגש. מה שאהבתי בסיפור המרגש הזה הוא הרגישות בתיאורים. היופי בחיבור למילות המחזה היה פשוט עוצמתי ומרהיב בעיניי. להשתמש בקולן של הדמויות כדי להגיד את מה שאנחנו רוצים פשוט נפלא וזה ענף שלם בתירפיה.

אהבתי לראות כיצד בנאדם שמהלך מת ביום יום קם לתחייה ופורח כשהוא עוסק במה שהוא אוהב.

הסיפור המדהים הזה מראה לנו עד כמה תמיכתה של משפחה היא חשובה. הוריה של ווילו עיצבנו אותי ברמות שקשה לתאר. להיות בנאדם שטחי, הניזון ממראית עין ופוחד מביקורת חברתית עלול לגבות מחיר גבוה מדי. עלול לגרום לך להיות עיוור למתרחש מתחת לאף שלך ולהיאטם לשתיקה הרועמת של החשובים לך מכל. בחיי שהתחשק לי לנער את ההורים שלה!

זה סיפור עם מסר חד וברור: זה בסדר להגיד לא. זה יותר מבסדר לבקש עזרה ותמיכה. קבלה והכלה מאוד חשובים בכל תהליך החלמה. וחשוב מכל, על אף החשש מזה שלא יאמינו לכם, תמיד עדיף להגיד את האמת שלכם מאשר לקבור אותה בתוככם ולהתבוסס בסבל שלכם לבד.

תמצאו את מה שעושה לכם טוב. חפשו את היופי בדברים הקטנים כי הם החשובים באמת. היצמדו לחברי אמת ושתפו אותם. אין מרגיע מאשר לדעת שיש כתף להישען עליה.

זה סיפור טהור על אהבת אמת. על בריחה והתמודדות. על צמיחה מהשפל ועל ההתרוממות לאחר הנפילה.

מצאו את קולכם ותנו ביטוי למילותיכם.

אחתום עם ציטוט מקסים:

“אל תבטחי באש הכוכבים.
אל תבטחי בשמש הזהובה.
אמרי שהאמת כולה כזבים.
אך דעי לבטח – אני מאוהב.”

 

הסקירות של איה

בבלוג זה אעלה את סקירותיי לספרים אותם קוראת, ואולי עם הזמן, אפילו אעלה דברים שאני כותבת.

Welcome to Aya's Book Reviews!

This is where I'll be sharing my book reviews with you guys and hopefully, one day I'll be uploading pieces I've written as well.