שאכטה של סוף יום

שאכטה של סוף יום

פגשתי גברים מרשימים ממך, ידעתי את זה גם כשהתיישבת מולי בפעם הראשונה, אבל אתה לא הבחנת בגודל הסרט שעבר לי מאחורי החיוך שהצגתי בפניך.

חוסר הבטחון שהתפרץ בלי התראה כבר ידע לעשות את שלו ולחבל לי בכל הסיכויים, הוא אוהב כניסות דרמטיות, ואני מבטיחה שמרוב עייפות בכלל לא שמתי לב למה שהוא עמד לעולל הפעם.

 

אז פצחנו באיזו שיחה והחיוך שלך סחף אותי ולמרות שלא אהבתי את מגע לשונך על לשוני כשהתנשקנו, ניסיתי לזרום ולשחרר. לזרום עם הכימיה והחיוך הכובש ואתה מצידך התנהגת כמו כל בחור ממוצע שמרגיש קצת יותר מדי חיבה ועניין מצד הבחורה ולא מצליח להתעלות מעל היצרים הגבריים שלו, היה לך קל ונוח להשאיר אותי על האש, אבל על אחת קטנה כזו.

שוב ושוב מצאתי עצמי מחכה לעוד ערב איתך ולא כי זה אתה, אלא כי חיכיתי להפוגה הזו מעצמי ואם היא כללה איזושהי אינטימיות ומבטים ארוכים, מה טוב.

אתמול הבנתי כמה חזקה הפכתי להיות בלבד שלי ושזה קצת בא על חשבון שמחת החיים והתמימות שהיו בי. אבל אני כבר ילדה גדולה וצריכה לדאוג לעצמי, גם אם אין אף אחד בסביבה שיוודא שאכלתי כמו שצריך, או אם קניתי בסוף מטאטא חדש אחרי שהישן נשבר. ואלו דברים קטנים ופשוטים, אבל מהי אהבה בלי אותן דאגות פשוטות?

אני אשקר אם אגיד שאין בי איזשהו געגוע לימים בהם הייתי מקבלת שיחת טלפון במקום שאכטה של סוף יום. איבדתי ממזמן אחיזה בטווח הגעגוע שלי וכמה רחוק הוא יכול להגיע.

 

קיים שמץ של געגוע למיכל ההיא, התמימה, זו שהאמינה באהבה ושבסוף תגיע גם אליה. היום אני מתמקדת רק בעצמי, להשיב את מה שקצת נאבד אי שם בדרך ולא מתעסקת בזמנים ואנשים שהם כבר לא חלק. אני מנסה לשקם חלקים בגוף שעדיין נותרו חסרי אונים, להחיות את הלב ולהגדיל את החיוך שעל פניי, כל פעם עוד קצת. ואל תגלו לאף אחד, אבל אחרי תקופה ארוכה שלא הצלחתי לראות את סופה, הדרך מתחילה להתבהר.

 

והלשון שלך מתחככת בשלי ולמרות שזה לא מה שדמיינתי, אני לא יכולה להתכחש לרצון הקטן שתשתוקק אלי יותר מעוד איזו שאכטה של סוף יום.

מיכל רץ

דברים טובים מגיעים באריזות קטנות