יש לי אמא אחת וקוראים לה אבא

יש לי אמא אחת וקוראים לה אבא

בין יד אחת על הסיר עם פסטה וראש מסובב לעבר ארבעה גורי חתולים שדורשים גם הם תשומת לב ממנו, הוא מנסה לעשות את ההכי טוב שהוא יודע, למרות שמעולם לא לימדו אותו איך לבצע את התפקיד הכי קשה בעולם. –  להיות הורה ועוד יחידני.

לפעמים החיים מנחיתים עלינו הפתעות מכל מיני סוגים, לפעמים זו אהבה לא צפויה ולפעמים זה מגיע בצורה של שני ילדים, כלב וארבעה גורי חתולים. לא הכל הגיע יחד, אבל להביט בזה מתקיים מהצד זו אחת החוויות הכי מעצימות שיש.

אז יש לי חבר טוב שהוא אב יחידני כבר שמונה שנים לשני ילדים מהממים. הוא לא בחר להיות במצב הזה ומצד שני הוא הכי בחר בזה עד כדי כך שנלחם בכל פרוטה שהיתה ולא היתה לו ועד אחרוני העצבים וטיפת תקווה אחרונה שהיתה בו, כדי שהוא יגדל את ילדיו בזמן שהזכות הזו נמנעה מאמם בכפייה בהתחלה ומבחירה שלה בהמשך.

זהו סיפורו של הילד הקטן והעזוב שהפך לאבא עם סולם גדול עד השמיים, שכל עולמו ברגע אחד התהפך עליו. עם חוכמת רחוב שלא הרבה שורדים אחריה הוא הצליח, לבדו לגדל ילדים כמו שרק חלם לגדול כך בעצמו בילדותו.

 קשה שלא ליפול בשבי של הקסם האישי שהוא נושא יחד עם האחריות והקשיים של חיי היום יום בגידול ילדים קטנים לבד, ללא תמיכה כלכלית או משפחתית.

אף אחד לא מודע לוויתורים של הורים כאלה על חייהם הפרטיים ולעיתים אפילו על פרטיותם וזכותם לנהל חיי זוגיות תקינים שבני שלושים וארבעים נורמלים כה זקוקים להם.

כשאתה הורה יחידני, לנסות להתפרנס עם שני ילדים קטנים שכל רגע חולים, זו משימה לא פשוטה עד כמעט בלתי אפשרית. להבין שאתה הוא כל עולמם הצר של הילדים האלה ובו בזמן להבין עד כמה אתה נדרש לבטל את כל שאיפותיך ורצונותיך למענם מתוך אהבה טהורה, זה לא מובן מאליו.

והנה בעוד פחות משבוע זה עומד לקרות, שוב חייו עומדים להפוך מהפך רציני עם עזיבתם של ילדיו לניסיון של שנה למגורים עם אמם מעבר לים ורחוק מאד מעבר לים. החששות והעצבים בשיאם ואליהם גם נלווים ההתרגשות מתחילתו של מסע חזרה שלו לעצמו.

לא ידוע כמה זמן "ישרדו" הילדים עם אמם בתקופת הניסיון הזו, אולי חודש אולי שנה ואולי יותר ועד כמה שזה נעשה לטובתם ולטובת ההבנה שילדה צריכה אמא שתלווה אותה עם כניסתה לגיל ההתבגרות, זה עדיין קשה עד בלתי נתפס, להיפרד מהם .

 אז בפעם הבאה כשתפגשו, אם תפגשו, אב חד הורי, שמגדל מרצון או מחוסר ברירה את ילדיו לבדו, תנסו לזכור שהזמן שלו מוגבל מדי בכדי לחגוג איתכם את החיים ביציאות תכופות, לשוחח איתכם ארוכות בטלפון בלי שבכל רגע המילה "אבבבבבא" תישמע בחלל ומרחב חייו.

ואם הצליח למצוא אשה שתסכים לחיות לצידו עם כל החגיגה הבלתי פוסקת הזו, שמוכנה להכיל את הקשיים, המחסור בחומר אבל לא בהאהבה, הבלבול התמידי המאפיין גם הורים אחרים, הוא זכה.

אנחנו כהורים נאלצים לקבל מיליון החלטות במהלך חיי ילדנו ולאורך השנים, מוותרים משלנו למענם, דואגים להם ובעיקר מקווים לא לדפוק ולשרוט אותם יותר מדי.

גם בעולם המשתנה והלוקה בתפקוד זוגי ומשפחתי, מה בסך הכל אנחנו כהורים מבקשים ורוצים שיהיה לילדים שלנו אם לא בריאות, בטחון ואהבה? ולמען זה אנחנו נעשה הכל.

בהצלחה לכם חבריי היקרים במסע החדש שלכם ולכל האבות והאמהות היחידניות בעולמנו אני גאה בכם. 

הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.

כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט.

משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר.

לשיגעון שלי אין מרפא.