קופסת הציפורים / ג'וש מלרמן

קופסת הציפורים / ג'וש מלרמן

ז’אנר: מותחן פסיכולוגי מדהים!

278 עמודים | הוצאה: כנרת זמורה דביר | תרגום: יואב כ”ץ | שנת הוצאה בארץ 2019

ידוע שכריכות הספרים הן שבוחרות בי ולא ההפך. איך שעיניי ראו את הכריכה המדהימה הזו, ידעתי שצפויה לי חוויה מטלטלת.

המסתורין. כיסוי העיניים. העלטה. אחיזת הדמות בכיסוי העיניים.

 

תארו לכם תזרים של ידיעות מטרידות אודות מקרים מסתוריים בעולם. כאלה שמסיבה בלתי ידועה או בלתי ברורה, אנשים פוגעים בזולתם ובעצם. חרדה לבטח תתחיל לתפוס אחיזה אחרי שמבטלים את הידיעות פעם אחר פעם ובמיוחד כשאותם אירועים מכים בבית, בקרבת מקום.

 

זה מה שקורה במותחן הזה. ידיעות מטרידות גורמות לאנשים להסיק שיש משהו שמסתובב אי אשם שברגע שמביטים בו, דברים מוזרים עלולים להתרחש ואף קיצוניים.

 

הראשונה שהייתה מכורה לדרמה הזו בשל אופיה ההיסטרי הייתה שאנון, אחותה של מלורי הצעירה והמתמודדת עם חדשות מרעישות משלה: היא בהיריון.

 

הספר הזה גרם לי להרגיש את החרדות ואת הפרנויות של כל הדמויות. אם יש לפחד ריח, הוא נדף מדפי הספר. מה עושים נוכח משהו שלא יודעים מה או איך הוא נראה? הפתרון, על פניו, די פשוט: עוצמים עיניים. חיים בחשכה מוחלטת. אם לא מסתכלים לפחד בעיניים, הוא לא יכול לפגוע בנו.

 

כיסויי העיניים שהדמויות עטו בכדי למנוע אפשרות לראות משהו שאינן אמורות לראות זרק אותי לימי הילדות שלי. אני סובלת מלקות ראייה ועברתי ניתוח עיניים בגיל שנתיים. ההתמודדות עם ההחלמה הייתה ארוכה מדי ועדיין קיימת חולשה שמלווה אותי. הפחד הכי עצום שהיה לי (ועדיין קיים) זה להתעוור. פחדתי שאקום בוקר אחד והעולם מואר אך שלי כבוי. ניסיתי ללמוד איך לחיות בתוך החושך. בתור ילדה, נהגתי לקשור צעיף על העיניים ולשנן את הבית, את מיקום החפצים והרהיטים כדי לא להיתקל בהם, לדעת לזהות היכן הדלתות ממוקמות. כל זה היה מרכזי בעולמי בתור ילדה שפחדה לא לראות. גילוי נאות, זה הרתיע אותי כשעשיתי את התרגילים הללו אך נמלאתי תחושת גאווה על שהצלחתי במשימה. יכולתי לראות מבלי לראות באמת. נדמה לי שהאובססיה שלי למיקום קבוע של דברים נובע מאותה תקופה.

 

בדומה לי, הדמויות נהגו באותו האופן. אחת הדמויות הביאה סיפור על מישהו שחשב אחרת ושאוכל לסכם אותו בפתגם “אין עיוור מאשר מי שמסרב לראות.”

 

הסיפור מסופר בגוף שלישי מנקודת מבטה של מלורי שמגיעה בהיריון לבית שפירסם מודעה לבית מקלט למי שמפחד. החיים בבית היו מעניינים ומגוללים את חייהם של אנשים שכל רצונם הוא לשרוד. והפרקים נעים בין איך שהכל התחיל לנקודת הזמן שנמצאת בה מלורי עם שני הילדים שלה. בין מה שהתרחש מרגע שהגיעה לבית הזה לבין הרגע הזה, ארבע שנים מאוחר יותר, שבו מלורי מקבלת החלטה גורלית.

 

אך מה אפשר לעשות בתור מגננה מפני הבלתי נראה? מה עושים כשהיצר להגן על הילדים שלך מונע מפחד ודוחף אותך לשקול אקטים קיצוניים? עד כמה רחוק תלכו בשם ההישרדות? מה עם חמלה? פתחון לב? נדיבות? אמפטיה? או בכלל, חשיבה מחוץ לקופסה? מה יעלה בגורל דרי הבית ובגורלם של מלורי וילדיה? ומה משמעות הכותר “קופסת הציפורים”?

 

הכתיבה נהדרת ומטלטלת. זה בהחלט אחד הספרים טורדי המנוחה והמעוררי מחשבה. נשאבתי לעולם אפוקליפטי. הוא היה מצמרר במובן זה שהמילים הראו לי  מעל לכל ספק סביר שפחד יכול לשתק. שחרדה עלולה לגרום לך להיות עיוור לפתרונות ואפשרויות אחרות.

 

חייבת לציין שזה ספר לופת שלא מניח לך לרגע. אפילו ברגעים שלא קראתי בו, המוח עדיין עיבד את העלילה ומה שעבר על הדמויות. מותחן פסיכולוגי מרתק בכל קנה מידה אפשרי ואציין לשבח את עבודת התרגום והעריכה שהותירו אותי מרותקת לעלילה ולא נשלפתי מהריכוז בגלל שגיאות מיותרות. באמת כל הכבוד על תוצר מוגמר מושלם.

 

לסיכום: תעשו לעצמכם טובה וקראו אותו. באשר לסרט, עכשיו אוכל לצפות בו.

קריאה מהנה.

הסקירות של איה

בבלוג זה אעלה את סקירותיי לספרים אותם קוראת, ואולי עם הזמן, אפילו אעלה דברים שאני כותבת.

Welcome to Aya's Book Reviews!

This is where I'll be sharing my book reviews with you guys and hopefully, one day I'll be uploading pieces I've written as well.