מאז שחזרתי מהטיול שלי באמסטרדם אני לא מפסיקה לשמוע מאנשים, בעיקר נשים, כמה אני “שאקלית”, “תותחית”, “מלכה”, “אמיצה” “ענקית”, “מגניבה” וכדומה.
עד כמה שזה מחניף לי אני תוהה למה אנשים בשנת 2019 עדיין מתקשים להאמין שזה כל כך לא רגיל שאשה עצמאית, גרושה ואמא לשלוש בנות בוגרות, בגיל ארבעים וחמש ושראתה לא מעט מהעולם, תיקח את הרגליים שלה ותטייל לבד למדינה ידידותית כמו הולנד ולעיר שיודעת לחבק כמו אמסטרדם?!
במאמר מוסגר, כותבת הבלוג נישאה מאד מוקדם ולא זכתה לטיול של אחרי הצבא, לגור לבד עם שותפים או בכלל להיות לבד ממש במהלך כל שנות חייה.
וכן, טיול מהסוג הזה, גם אם את רגילה לטוס לחו”ל, שונה מאד ממה שחווית עד היום. בעיקר כי הכל עלייך ואין לך גיבוי לכלום.
נגמר לך הכסף – בעיה שלך.
משעמם לך לבד- בעיה שלך.
מפחדת ללכת לבד בחשכה – בעיה שלך.
מתבאסת לשבת לבד במסעדה – בעיה שלך.
אם קורה לך משהו רע – בעיה שלך.
הבשורות הטובות הן שלמדתי מזמן שחוץ מהמוות לכל דבר יש פתרון בעולמנו.
כסף – שכחתי להוציא כרטיס אשראי בינלאומי אז הבאתי מזומן פי שתיים מההמלצה היומית ושמרתי בקנאות עליו בכספת בית המלון, יותר מאשר בכל טיול ועדיין פרגנתי לעצמי בקניות וארוחות טובות ולא ויתרתי על כלום.
משעמם – נכנסתי לקבוצה על אמסטרדם ושמעתי על המלצות ובעיקר עשיתי מה שאני אוהבת – התחברתי לאוזניות ולמוסיקה שלי, עליתי על האופניים ותיירתי באחת הערים הכי יפות באירופה ושהכי קל להתנייד בה באופניים וטראמים נוחים.
העובדה שבחרתי בהמלצת סוכנת הנסיעות שלי (כן עוד יש דברים כאלה) במלון ארבעה כוכבים שהרגיש כמו אלף (Hotel America ), נמצא בלב מרכז הקניות, המוזיאונים וחלק מקסים של התעלה, סייעה לי “ללכת לאיבוד” בעיר באופן מבוקר לחלוטין ומיד לחזור למקום.
מפחדת ללכת לבד – לגדול בבית של אבא “ביטחוניסט” כמו שלי מכניס אותך לחרדות מכל תחלואות העולם, אז לא הולכים לבד בלילה לבד לשום מקום והשקיעה שם אחרי עשר בלילה אז זה מסתדר לי מעולה. הבר של המלון סיפק לי קוקטיילים מצוינים להעביר בהם את חלק מהלילות עם הברמנים הפטפטנים והאמת שהכל היה מואר והמלון שלי היה מרכזי כי דאגתי לכך מראש וזה הוריד חצי מהחרדות.
לאכול לבד במסעדה – לא פעם ראשונה שלי ויש בזה הרבה יתרונות כמו העובדה שתמיד קל למצוא מקום במסעדות, האוכל מגיע מהר ולא צריך לחכות לאף אחד כדי להתחיל לנשנש. אכלתי במסעדה מעולה בהמלצת חבר קרוב (Sushi Somo) לא לפני שגיליתי שיש שם בית קולנוע צמוד. הודעתי למארח בכניסה שיש להם ארבעים דקות עד לתחילת הסרט שקניתי לו כרטיס בהחלטה של רגע לפני הכניסה למסעדה. הוא הנהן ואחרי חצי שעה סיימתי לאכול ולשתות באחת המסעדות האסייתיות הכי שוות ונכנסתי לסרט מטריף ומומלץ (Yesterday לאוהבי להקת “החיפושיות”).
למה שיקרה לי משהו רע? – פעלתי לפי כל כללי הבטיחות המוכרים לי ולא הבאתי את עצמי למצבים או מקומות ובטח שלא למפגש עם אנשים שיכלו להרע את מצבי.
העובדות הן כאלה, עד להצטרפותו של חבר יקר ליום האחרון שלי שם, אז הרשיתי לעצמי קצת יותר להתפרע באמסטרדם ה”קלאסית” (קופי שופ “בולדוג” וביקור מקיף בחלונות האדומים כדי לראות מקרוב מה מלהיב גברים), נהניתי מכל רגע שלי שם.
כמעט בכיתי כשהייתי צריכה להיפרד מכל פריט של חווייה שם – האופניים ששכרתי וקשרתי לעמוד שלא מיועד לכך, לחדר במלון שפינק אותי בנוף הכי מושלם של התעלה, לקונסיירג’ שדאג לי להנחות ולהנחיות מקומיות, למזג האוויר הקריר שלא עבר את שערי נתב”ג לצערי הרב ובל נשכח את רשת דאנקן דונאטס שליוו אותי מהיום הראשון ועד האחרון.
לסיכום, מה אני ממליצה? סעו לבד, נשים או גברים. גם אם רק כחוויה חד פעמית. אין משהו מזכך יותר מלבלות עם עצמך במשך כמה ימים, לדאוג רק לעצמך, לפנק רק את עצמך ובעיקר לפרגן לעצמך את מה שעד כה פירגנת לאחרים והתחשבת באחרים כששהו בסביבתך בין אם בבית או בטיול.
האם אעשה את זה שוב? ללא צל של ספק התשובה היא כן ובנתיים אצא לטיול הבא עם חברה, כי גם זה כיף ואם אני בחופש הגדול, זה הזמן הכי טוב לנפוש ולכייף, לפני שחוזרים לחנך את הדור הבא באהבה אינסופית.
*** לנוף הזה התעוררתי מדי בוקר בחדרי במלון.
