כוחה של חברות

כוחה של חברות

אני מביטה בתמונתך. מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים אבל האמת שלא. רק לפני מספר חודשים הכרנו, ותראה מה אתה עושה לי, הופך לי את הלב, מטלטל אותו, ואני כבר לא בטוחה אם אני עושה את הדבר הנכון, או מתנהגת נכון. אבל איך אפשר לחשוב בהגיון כשהרגש משתלט לי על המוח, ושולח לי גלי אולטרא סגולים שמרטיטים לי את הלב?.

אתה תמיד בא בזמן הנכון. אומר את המילה הנכונה שאני כל כך תאווה לשמוע. מחבק אותי מרחוק כשעצוב לי. מחייך אותי כשעצוב.

הלוואי שהיית כאן איתי. היית יכול להרגיש את הרעידות של גופי, בזמן שזרועותיך החסונות מחבקות את גופי שכל כך זקוק למגע. למגע שלך.

אתה קרן אור בשמיים אפלים. בימים שסוער לי ודמעותיי שוטפות את פניי ומסתירות את היום, אתה מנגב לי אותם. בחיוך, במילה טובה.

לא פעם הייתי על הקרשים והספיקה שיחה אחת ממך של מוטיבציה והעלאת המורל והופ.. תראה אותי כאילו כלום לא קרה. יש לך דרך משלך להראות אהבה ולגרום לי לחייך בכל פעם שעצוב. אתה קורא לי בשם חיבה אני מחייכת וקוראת לך אהוב, רק שאף פעם לא הוצאתי את המילה הזאת מפי, היא שמורה עמוק בתוך ליבי. מוגנת. מוגנת באהבה שלי אליך.

אני רוצה לקרוא לך האיש המחבק, כי זה בדיוק מי שאתה. מחבק במילים, מחבק במעשים, מחבק את כולם, אבל בעצם, מי מחבק אותך?

מי לוחשת לך מילות אהבה בלילות בלי שינה?

מי אוחזת בך חזק ולא מרפה?

ותגיד לי, על מי אתה חולם כשאתה מניח את ראשך בלילות אחרי יום עבודה מטורף?

מי מריחה את ריח גופך, אחרי אמבטיה רעננה, כשאתה מצוחצח ונקי. אני בטוחה שהריח שלך כל כך משכר שאי אפשר להתעלם ממנו.

לפעמים אני מדמיינת אותך באלפי צורות וצבעים. רוקמת בך חוטים נסתרים של אהבה, של תשוקה, של הדדיות וכבוד. כל חוט מסמל בשבילי משהו גדול. בזהירות אני רוקמת שהחוט לא יקרע.
פעם חלמתי אותך ואותי, הולכים יד ביד על קו החוף כשגלי הים מלטפים את כפות רגלינו כשמיכת משי רכה, הרוח מלטפת את גבנו נושאת אותנו גבוה, שלא ניפול, שלא נדעך. אנחנו לא עוזבים ידיים. לא מרשים לעצמנו לרגע להיפרד ובדיוק בנקודת החוף, היכן שנמצא הצוק הגדול ואפשר לראות את צבי הים שוחים, שם, בנקודה הזאת, אתה מנשק אותי. שפתותינו נפגשות ותחושה עילאית משכרת אופפת אותנו. אנחנו באופוריה. מרחפים מעל כציפורי גשם ביום חמסין. ההרגשה כל כך מושלמת.
הנה אני איתך, נאהבת ואהובה על ידך. אבל אז מגיע גל גדול וסוחף אותך לתוכו. למעמקי הים ואתה נעלם. אני מתעוררת בבהלה ומבינה שהיה זה רק חלום.

המציאות שלי היא לא שלך. אנחנו לעולם לא נוכל להיות ביחד. אני לעולם לא אוכל לחבק אותך בזרועותיי, להריח את ריח גופך המשכר או לנשק את שפתיך. לעולם לא אוכל ללחוש לך מילות אהבה, לא אוכל לגעת בך, או ללטף את קמטי הצחוק סביב עיניך.

לא אוכל לספר לך, איך ההרגשה להיות פה בצד ולראות אותך מחייך. מחייך את החיוך הכי יפה שראיתי, שגורם לי בעצמי לחייך. ויותר מזה, לעולם לא תדע מה אתה עושה לי כשאתה כאן לצידי מחזק ומחבק אותי מרחוק. והסיבה היחידה היא שאני אשת איש.

אם החטא שלי הוא לאהוב אותך מרחוק ולקבל אותך ככה, כמו שאתה. אז אני מוכנה לקבל את החברות הזאת כמו שזה. אני מעדיפה שתישאר קרוב רחוק, ושזה לעולם לא יגמר. אבל אני בחורה הגיונית, ויודעת שגם דברים טובים נגמרים מהר. אבל עכשיו, עכשיו אני רוצה להנות מהיש. להנות מהרגע. להעריך את הדברים הטובים שנשלחו אלי. לכבד ולאהוב אותך. לא כבעל, לא כמאהב, אלא כאדם ואת זה אני יכולה לעשות מצוין.
אתה מבין? אנחנו לעולם לא נוכל להיות ביחד, אבל שורשיך, עקרונותיך, נטועים עמוק בתוך ליבי. ובכל יום אני משקה אותך מחדש. אתה מעודד אותי, מחייך אותי, וכשאני בצרה אתה תמיד הראשון לעזור.

אתה מפריח בי פרחים יפים. ובאהבתי אני שוברת רקיעים ומעבירה הלאה, שולחת אור ואהבה לכל מי שצריך, בדיוק כמו שאתה לימדת אותי. אני לא מצטערת על כלום. גם לא על היום בו הכרנו. כי דברים מגיעים בדיוק בזמן הנכון כשצריך.

אתה באת והארת את מה שהיה חשוך בי. עכשיו תורי להאיר לעולם, ולהראות לכולם מהי ערכה של חברות אמיתית.

חברים אמיתיים שווים זהב – הם יהיו שם לצדנו ברגעים הקשים והשמחים, יתמכו בנו גם אם נעשה טעויות, יתנו לנו כתף תומכת ברגע של כאב ויחגגו איתנו את ההצלחות שלנו – וזה בדיוק מה שנעשה גם עבורם.

מוקדש באהבה לכל חבריי הכותבים באמור, לחברים הקרובים, ובמיוחד ל.. גל, הדר, ונעה שנטעו בי את אהבת הכתיבה.

https://youtu.be/SCQGnVrTsAM

סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.