יש בי אהבה והיא תנצח

יש בי אהבה והיא תנצח

כל החיים שלי אני חיה באופטימיות מפגרת. מרחפת לי מפרח לפרח, מאירוע לאירוע, מאדם לאדם, כמו פייה, כמו נימפת יער. כל הדברים הכי הזויים, משעשעים, מוזרים, מצחיקים ונפלאים קורים לי. אני נתקלת במצבים מופרכים ואנשים סופר מעניינים ותמיד כולם מתמסרים ומספרים לי את כל סיפור חייהם ונהיים חברים טובים שלי בשניות. המון פעמים קורים לי ניסים (משהו שאין לו הסבר הגיוני, לא מקובל ולא מסתמך על שום עובדות או מוסכמות) ואנשים מוכנים לעשות בשבילי המון דברים שלא היו מוכנים לעשות בשביל אחרים באותה טבעיות בה אני מקבלת אותם, פשוט כי זה ברור ומובן מאליו בעיני ואני לא מעלה בדעתי אפילו שיש אופציות אחרות, פחות טובות. מבחינתי לחיות את החיים בקלות, בפשטות ובשמחה זו הדרך היחידה. ככה כל החיים וככה אפילו יותר בשנים האחרונות מאז שהתחלתי לעשות את הדברים ביתר מודעות, לקבל לתוכי ולחבק את כל התורות הרוחניות שמגדירות במילים וטכניקות את מה שעשיתי באופן אינטואיטיבי כל החיים – זימונים, תודעת שפע, כיוונונים ודיוקים, תדרי אהבה, תודה וסליחה, אנרגיות, דומה מושך דומה וכו'.

ככה גם היה לי האירוע האחרון של קולולם: העומס בו אני שרוייה גרם לי לפספס את המייל שהודיע על האירוע אבל שיחת טלפון עם חברה שלחה אותי לאתר מכירת הכרטיסים 10 דקות לאחר שנפתחה. בהכירי את הלך הדברים מיד רכשתי שני כרטיסים ואמרתי לה גם לרכוש שניים. שעה אח"כ בשיחה עם אחותי האהובה שאמרה שהיא רוצה ללכת לקולולם, הודעתי לה שיש כרטיסים ופרטי האירוע נתפרו בינינו מיד עם פתרונות הסעה וילדים.

יום חמישי האחרון, ט"ו באב, היה יום עמוס אפילו יותר מהרגיל שלי וביליתי אותו בנסיעות הלוך ושוב מחיפה, לתל אביב, לרמת גן, לתל אביב, לרחובות ואז ללטרון עם אחותי. מרוב כל הנסיעות האלה אפילו לא הסתכלתי על השעון והגענו ללטרון בסביבות חמש וחצי, הרבה לפני פתיחת השערים לאירוע. להפתעתי הכניסה לחניון העליון היתה סגורה וכשהתקרבתי לשער לשאול איפה אפשר לחנות הכי קרוב לכניסה כי לאחותי קשה ללכת הרבה כרגע, שאלו אותנו אם אנחנו לחתונה. "אנחנו לאירוע של הקולולם" עניתי, "מה חתונה?!" שלחו אותנו לכניסה צדדית שלקח לנו קצת זמן למצוא אבל גם שם לשאלתנו איפה החניות הכי קרובות לכניסה ענו לנו בשאלה: "אתן לחתונה? אתן ברשימת המוזמנים?". "אנחנו לקולולם" ענינו, "איזה חתונה?!" השער נפתח ונתנו לנו להיכנס. חנינו על הפתח של המוזיאון במבנה המצודה היפה של לטרון ומבסוטיות הלכנו לחפש את הכניסה לקולולם.

צמידי קולולם

 

איך שנכנסנו למבנה הגישה לנו בחורה נחמדה צמידי קולולם בחיוך והמשכנו, מעודדות שהגענו למקום הנכון, בדרכנו לאולם שעל רצפתו היו בלונים לבנים ובצדדיו כסאות פלסטיק ושולחנות עם פירות וכוסות יין. "איזה כיף אחותי, הגענו ל"VIP – שמחתי, אבל לאט התחלתי לקלוט שזה ממש אכן חתונה – אנשים שהגיעו לבושים יפה, חלקם באדום בכמות גדולה מכדי להיות מקרית, ולבסוף כשראיתי בזווית העין אישה בשמלת כלה הבנתי שזו אכן חתונה. הקונספט הקסים אותי – ט"ו באב זה הזמן הכי רומנטי להתחתן, ולעשות את המסיבה בשירת המון שמיוחדת לאהבה זה בכלל קסום. מכיוון שזה היה אירוע אליו להבנתי לא באמת הוזמנו, לקחתי את אחותי האהובה והלכנו לאמפי להתמקם. השערים עדיין לא היו פתוחים לקהל, שכבר החל להתאסף בחוץ, והאמפי היה כולו לרשותנו, לבחור את המקום הכי מתאים לנו. בחרנו לשבת בדיוק באמצע – מבחינה אקוסטית זה המקום הכי מתאים לאחותי המנגנת ואני רציתי לשבת בכסא 58 בשורה 14 (שזה 5) – שטויות של מכשפות – שיצא גם בדיוק על התפר בין שני הקולות, 1 ו-2, הורוד והסגול. אח"כ כשהלכתי לבקש דפי מילים מאחת מאנשי ההפקה, ציין הבחור הנחמד שהגיע תוך 2 דקות עם ערימת שירונים, שאנחנו בדיוק על קו התפר בין שני הקולות והחמיא לנו על הבחירה המדוייקת.

שירונים באמפי ריק

כשהתחיל האירוע, באיחור של שעה עקב הפקקים, שיתפו אותנו ואת כל 8,000 האנשים שהגיעו להשתתף, בסיפור המקסים – בחור ובחורה שיצאו לדייט ראשון באירוע של קולולם, התאהבו והמשיכו לצאת ולהשתתף באירועי קולולם נוספים עד שהחליטו להתחתן. הם כל כך רצו שהחתונה שלהם תהיה באירוע קולולם, הגורם המפגיש ביניהם, שבפרץ יצירתיות החליט החתן לא לשים את הכסף כמקובל על אירוע באולם אלא לתמוך בהפקת אירוע קולולם. הזוג וכל מוזמני החתונה ישבו בקהל ולאחר החופה זו היתה מסיבת החתונה – חגיגת אהבה, בחג האהבה, עם אלפי אנשים שהם לא מכירים, שרים שיר אהבה לאהבה, תחת כיפת השמים והלבנה במלואה, בינות לכרמי פרוזדור ירושלים. לזה בדיוק התכוון המשורר, זה התנ"כי והחבר'ה של קולולם, בחג הזה – השירה והריקוד בכרמי ירושלים, בליל ירח מלא, מקרבת לבבות ומבטלת חומות ומחסומים, מטשטשת הבדלים וקושרת אנשים שלא הכירו קודם בעבותות אהבה. כמות האהבה והאנרגיה העצומה מוכפלות עשרות מונים באנרגיה שמהדהדת בקול, בשירה, ותחושת הביחד מתעלה וגדלה ומפיצה את עצמה לכל העולם כולו.

גם ארקדי דוכין, כותב השיר, עלה לבמה נרגש וחלק איתנו את ההיסטוריה של השיר, מה הוא בשבילו ואת תחושות האהבה והתודה שהוא חש נוכח בחירת הקהל בשיר הזה, שכתב בהיותו בשנות ה-20 לחייו.

ארקדי דוכין

לסיום, כשעלינו בחזרה לאוטו, נתקלנו בחתן ובכלה שישבו בחבורה קטנה על ספסל בטון ליד מבנה המצודה. ניגשנו להגיד מזל טוב וכמה נפלאה בעינינו הבחירה לחגוג בצורה כזו וזכינו להשתתף בעוד כמה פרטים מרגשים כמו שהכלה, היפהפיה באמת, עולה חדשה משוויץ ושכבר יש תינוקי קטן שישן בעגלה, לשתף בסיפור של איך אנחנו הגענו להשתתף בקולולם הזה וגם לצלם תמונה קבוצתית של החתן והכלה הנרגשים עם חברים שהגיעו במיוחד לאירוע מחו"ל.

ואני אומרת:

"יש בי אהבה והיא תנצח!"

 

Le Chat Noir מיכל ליבנה

כל הדברים היפים באמת

מתגלים בזמנם

האיטי הבלתי מתחשב

הפועם

בקצבו של הלב                              דניאלה ספקטור

מתרגלת סנכרון של קצב הלב עם קצב היקום.