סיפור קצרצר על אהבה

סיפור קצרצר על אהבה

הוא:

הוא יודע כשהיא בוהה בו.

מבט ארוך ועמוק ננעץ לו בצוואר, כמו קרני לייזר ששורפות אותו. והוא מתעלם. שוב ושוב.

כשהיא לא מסתכלת, הוא מחזיר מבט. המבטים שלו קצרים, שבריריים. בקושי מורגשים, כמו נשיפה על העורף.

והוא רואה אותה, אבל מיד מפסיק.

כל מה שצריך בשביל שהמבטים ייפגשו זה רק שהוא ימשיך להסתכל, אבל הוא מפחד.
הפחד מלאבד אותה כשהיא לא שלו, הוא פחד משתק, גדול מכדי שהוא יהיה מוכן להסתכן בלאבד אותה כשהיא תהיה שלו.

היא:

היא יודעת כשהמבט שלו חולף עליה. שערות קטנות על עורפה סומרות, והיא משפילה לרגע את עיניה ומחייכת.

כשהוא לא רואה היא מתבוננת בו, לומדת את המנח של גבו החזק, כל תנועה של ידיו, אוספת את הצליל של צחוקו. לפעמים היא מרכזת את כל כולה במבט הזה, כאילו מנסה לצרוב עליו את שמה.

יום אחד, היא יודעת, הוא יסתובב, ועיניו יפגשו בעיניה, והוא יבין - היא שלו לנצח.

 

***

השבוע חגגנו את חג האהבה, ולמשך יומיים כולם דיברו עליה, והמאזניים הקוסמיים נעו קצת. האוייב הגדול ביותר של אהבה הוא פחד, והוא גם ההיפך הגמור שלה. מי ייתן ונרבה אהבה בעולם מדי יום, ונילחם בפחד, ולא ניתן לו לנצח.

את החלק הגברי של הטקסט הזה כתב חבר שלי, ומיד חשתי שנדרשת עליו תשובה, כי במקום שאני רואה פחד, אני מכניסה מיד אהבה.

שתהיה שבת טובה ומחבקת של אחרי ט"ו באב.

תאהבו מלא!

גל ברקן, מלכה לב אדום

גל ברקן, בת 48 (גיל מנטלי 14), נשואה מאד ואם לשלוש בנות (ושתי כלבות), וגרה ברעננה.

חוקרת אהבה ומסדרת מילים.

כותבת מגיל שלוש, עו"ד לשעבר, בלוגרית, אושיית פייסבוק, מחברת הספרים "הסוד המושלם" (ספר ילדים), "הסוד הקטן של יערה כוכבי" (רומן) ו"לב בסוף היום" (סיפורים קצרים).

הוגת "אמור", יזמית ועורכת ראשית.

רוקדת פלמנקו, אוהבת אש, רעש ולישון בצהריים.