פרפרי געגוע

פרפרי געגוע

הם נפרדו. בשדה התעופה כשליוותה אותו, נשרו דמעותיה על רצפת השיש הקרה. לא טרחה למחות את הדמעות. רצתה שיראה כמה היא מצטערת שהוא הולך ממנה.

הוא ראה את הדמעות נושרות על הריצפה המבריקה, כאילו היו אבנים המסמנות את הדרך שלו ממנה. הוא הלך אחריה, מטביע את  טביעות נעליו בשלוליות הקטנות.

"אני אחזור בקרוב" אמר לה והיא לא הפנתה את ראשה אליו, אלא הניעה את ראשה מצד לצד, לוחשת לו "אני יודעת שלא".

כשהגיעה אל השער ממנו יצא האהוב שלה אל דרכו החדשה, נעמדה, הוציאה מתיקה מחזיק מפתחות קטן שעליו היה מוטבע פרפר מונרך כחול, מזכרת שקנתה פעם בטיול.

הוא נעמד לצידה, מחבק בידו השמאלית את מותניה ובימנית מנגב את דמעותיה. "אהובה שלי". "אני יודעת " אמרה, "אתה צריך עכשיו ללכת". "כן, יפה שלי, הגיע הזמן שלי".

היא הביטה בו בעיני השקד הגדולות שלה והניחה בידו את מחזיק המפתחות הפרפרי. "אני מפקידה בידך את "פרפר הגעגוע", גם לי יש אחד שכזה" אמרה והראתה לו את מחזיק המפתחות שלה הזהה לשלו.

"בכל פעם שאתגעגע, אשלח לך את הפרפר שלי וכשאתה תתגעגע, תשלח את שלך. באמצע הדרך כשהם יתאחדו, נדע שאנחנו יחד לתמיד".

הוא נשק לשפתיה ברכות. אהב את המטאפורה של פרפרי הגעגוע ולא כל כך הבין מה העניין עם איחוד הפרפרים, חשב לעצמו שזה כמובן, רק משהו סימלי.

היא חיבקה אותו כמו ילד שמחבק את אמא, לא רצתה לשחרר את אחיזתה ממנו.

"תני לי את הפרפר שלך, אני רוצה לעשות את האיחוד הראשון שלהם כדי להטעין אותם באהבה"

ניצוץ זרח בעיניה, היא שמחה שהוא מבין את עומק העניין הפרפרי. הם הניחו את שני הפרפרים זה לצד זה כשכנפיהם הכחולות, המוטבעות על מחזיק המפתחות, נוגעות זו בזו ואז קרה הקסם: הפרפרים כאילו הפכו לחיים, נפנפו בכנפיהם היפות, פרפרו סביב במעגלים ושבו למחזיקי המפתחות הדוממים.

"את ראית את זה?" שאל אותה בתדהמה. והיא ראתה, ודאי שראתה, הלא ידעה שזהו כוחו של פרפר הגעגוע הכחול, כוחו לעוף ולחזור ולעולם לא להפסיק לאהוב.

נורית בורגר ינאי - מכאן ומשם, ובעיקר מהלב

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום

מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.


סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי - מכאן ומשם, ובעיקר מהלב