לדעת לסלוח

לדעת לסלוח

עכשיו כשיש את המנהג הזה לבקש סליחה לפני יום הכיפורים אנשים נהיים נחמדים יותר , ומבקשים סליחה איש מרעהו, מהמשפחה, ומהחברים. אני תוהה לעצמי מה היו עושים אותם אנשים אם לא היה להם את היום הזה לבקש סליחה. האם הם היו מבקשים סליחה גם אם לא היה להם חבל על הצוואר? האם הם היו מודים בטעות גם אם הם ידעו שטעו? או פשוט היו ממשיכים הלאה כאילו דבר לא קרה. בשבילי המנהג הזה לומר סליחה לפני יום הכיפורים הוא מיותר לגמרי, אבל עדיף מלא כלום. הרבה צביעות נשפכת "כן, כן סלחתי לך" ולמחרת שוכחים מההבטחה והולכים לרכל שוב מאחורי הגב. שוכחים את ההבטחה, לא לעשות שוב רע, לפגוע, להעליב, לפצוע נפש חדשה. סליחה.. בשבילי היא מילה חזקה בעלת משמעות עמוקה. זה להתעלות על עצמך ולהיות מודע למעשיך. לקחת אחריות על המעשים. זה לא סתם לומר "סלחתי לך" זה להתכוון באמת. מהלב, מבפנים, ולדעת שברגע שאמרתי את זה אני נקיה וקל לי יותר ונעים לי. אני לא צריכה לסחוב את זה איתי על הגב ולדאוג שאולי אני לא התנהגתי נכון. כי אם התנהגתי לא נכון ואני מודעת למעשיי אז ברור שבאותו רגע אבקש סליחה. אבל יש אנשים שדי קשה להם עם זה. לשחרר, להרפות, להשאיר את הכאב בצד. וזה בסדר. לא כולם מושלמים. רק שבאיזה יום הם יבינו שאולי גם הם טעו, וזה רק ענין של אגו מנופח. לומר סליחה למישהו זה לא קל, זה אפילו קשה. כשמישהו פוגע בנו, מעליב אותנו אנחנו ישר מתגוננים, ומפתחים שריון של צב רק כדי לא להפגע, וכשאנחנו רוצים לסלוח זה קשה הרבה יותר. אבל חשבו רגע, כשאנחנו לא סולחים איך אנחנו באמת מרגישים עם עצמנו? האם טוב לנו יותר? האם אנחנו נהיים שלמים יותר? מוגנים יותר? אני לא מושלמת. אני אומרת דברים מטופשים לפעמים, צוחקת על אחרים מידי פעם ובעוונות שלי גם פוגעת בלי לשים לב. אבל, כשאני מודעת לטעות שלי אני לא מחכה שיעברו כמה ימים בשביל לבקש סליחה. אני פשוט אומרת בקול "סליחה" "סילחה אם פגעתי בך", "סליחה אם עשיתי רע" "סליחה אם לא הייתי קשובה יותר" אני לא יכולה לחכות שתעבור שעה, או יום, או אפילו שנה. אני חייבת לומר את זה ישר. איך שאני מרגישה שאני לא בסדר. אולי תגידו שאני משוגעת, שאני רחמנית מידי, רגישה? הכל יכול להיות, אבל כל עוד זה בתוכי וזה מפריע לי כמו נגע בעור אני לא אעבור לסדר היום, כי קשה לי עם זה. ההרגשה אצלי תהיה כמו אבן שרובצת לי על הלב ומכבידה עלי. ואני, עייפה מלסחוב עוד משא. אולי אני משוגעת כזאת שקשה לה להשתנות, כזאת שיודעת שמסליחה לא מתים, להיפך זה נעלה יותר להבין שטעית ולבקש סליחה. לא קל לבקש סליחה ויותר מזה מבן אדם אשר פגעת בו. אבל ברגע שזה משתחרר מהלב, ובכוונה עמוקה הכל מרגיש טוב יותר. אל תהססו לבקש סליחה גם אם פגעו בכם. לפעמים דוקא כשמבקשים הצד השני רואה אתכם אחרת. ויש מצב שיבטח בכם יותר, והאמון בינכם ילך ויגדל. לא קל לסלוח. לא קל בכלל.. סליחה היא מעלתם של החזקים. אך אם אתה או את חזקים, שום דבר לא ישבור אתכם ובטח שלא מילה כמו סליחה. בואו נסלח ליותר אנשים. בואו נדמיין לנו עולם טוב יותר, בלי כעס, בלי שיפוטיות, בלי זלזול, בלי אגו מנופח, בלי שנאה. בואו נסלח לעצמנו, לחברים, למשפחה וננסה לאהוב ולתת אהבת חינם. נכבה את הכפתור של הרוע ונדליק את השמחה, הנתינה, האיכפתיות, את העזרה לזולת והאהבה לאחר. בואו ננסה. אל תבטיחו עולם. אבל עם משהו קטן כל אחד יכול לבחור, ולהתחיל לצבוע את העולם בצבעים הרבה יותר יפים. אם לא בשביל אחרים אז לפחות נשתדל בעבורנו. מי ייתן שנדע לסלוח לאחר וכך ייבנה עולם טוב יותר.

סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.