סליחות

סליחות

סליחות

 

הוא עומד מול הקיר

מתפלל וממלמל בין שפתיו

"סליחה ומחילה.."

"סליחה"

בישיבה קוראים לו  "האדוק"

הוא היחיד המקפיד בתפילות וצומות, מתפלל ומתפלפל כעילוי.

כל השאר עושים כמצוות הרב אך בלי כוונה יתרה, בלי הזיכוך הנדרש לנפש הגדולה.

בכל בוקר, לפני שהשמש עולה, הוא יוצא מהישיבה ומגיע לכותל

נעמד בפינה הקבועה ומתפלל

מבקש בעד נפשו ובעד נפשה.

אם רק היו יודעים על מה ולמה אדיקות תפילותיו...

 

הוא התאהב בבת הרב.

ראה אותה מעת לעת בסעודות חג ושבת ובימים בהם עברה בישיבה להביא לאביה דבר מה.

מבטיהם נפגשו והוא הרגיש שיד אלוהים נגעה בו.

כשהעז ודיבר עימה כמה מילים, צליל קולה נשמע לו כפעמונים.

הוא הרגיש כמו שמעולם לא חש, משהו אלוהי ונשגב.

שיערה כדבש ופניה כשיש מלוטש, הסעירו ליבו וגופו.

הם החלו להעז יותר ויותר, מבטים, נגיעות ופגישות קצרות.

ואז, בשבת הגדול, הרב הרגיש שמשהו קורה, ותפס את שניהם מחליפים מבטים ונגיעה,

ועורר מהומה גדולה.

בתו נועדה לאחר, עילוי מישיבה גדולה בעיר אחרת.

הם הצטוו להפסיק, והרב אסר על בתו להגיע לישיבה.

הוא ניסה להפסיק לחשוב עליה. גופו כאב מעלבון ערגה וצער.

יום אחד, כשחזר מהמקווה, ראה אותה בסמטה, והספיק לתפוס את מבטה.

הם הסתתרו בשקע שבין הקירות ושילבו ידיים ומבטים לכמה רגעים בודדים.

הוא הבטיח לה שיעשה כל מה שביכולתו לבקש את ידה, ולשאת אותה לאישה.

כשחזר אל הישיבה נקרא בדחיפות אל חדרו של הרב.

מסתבר שמישהו ראה אותם בסמטה וסיפר לרב.

הוא ננזף , וכמעט סולק מהישיבה.

תחינותיו והסבריו לרב שהם אוהבים ויבנו בית נאה וכשר בישראל

לא צלחו.

הרב הזכיר ואמר שוב - היא הובטחה לאחר.

למזלו, היותו למדן עילוי, נכס לישיבה, גרם לרב להשאירו, על תנאי.

הוא הסתגר והסתגף, והטיל על עצמו צומות, כדי להשכיח ממנו את שאיבד.

בכל יום, לפני שהשמש עולה, יוצא הוא אל הקיר הגדול

ממלמל ומתפלל

סליחות ומחילות

מבקש לנפשו, מבקש לנפשה.

 

 

 

שלהבת

כתיבה וצילום

צילום וכתיבה

שניים שהם אחת