רוך מתוך עוצמה
עוצמה מתוך רוך
לאחרונה, כשאני עוסקת בהכשרת מלכות, אני נדרשת, שוב ושוב, להגיד את הדבר הבא, שנשמע הרבה יותר פשוט ממה שהוא:
השאלה היא אף פעם לא מה עושים, אלא מאיפה מביאים את זה.
רוצים דוגמה?
כשיושבת פה אישה ואומרת לי “אני תמיד עושה הכל בשביל כולם, אני מרצה”, אני מכוונת אותה לבדוק לא מה היא עושה, אלא מאיפה זה מגיע.
יש לזה מיליון רבדים שונים, החל מהילדות שלה עצמה וכלה בהסכמים בתוך מערכת היחסים, ואת זה צריך לבדוק, אבל סכום הפעולות שלה לבדו לא יביא אותי למסקנה.
שנפשט רגע?
אם בעלך חוזר הביתה (או אשתך. זה לא עובד רק לצד אחד, כן?) ואת מחממת לו צלחת אוכל שיהיה לו חם איך שהוא נכנס בדלת –
יכול להיות שחונכת מילדות לזה, ממגוון סיבות,
יכול להיות שתחושת הערך העצמי שלך לא טובה,
יכול להיות שתחושת הביטחון בקשר שלך לא טובה, ואת מפחדת מהתגובה שלו, כי היא תעורר אצלך את הפחד שאת לא אהובה, ואת חרדת הנטישה…
אבל יכול להיות שאת מלכה, סופר עוצמתית, ואת נותנת לו את זה כמו מתנה, בלי חשבונות, כי את רואה אותו ואת הצרכים שלו, ולעשות לו טוב עומד למול עינייך, כי את אוהבת אותו.
במקרה כזה, גם בלי לעשות חשבונות, אני מבטיחה, באחריות, שזה גם יהיה הדדי.
דרכה של מלכה
מלכה אמיתית לא נבחנת בכוחנות, בהפגנת עליונות, באגוצנטריות.
מלכה אמיתית היא חזקה ועוצמתית מספיק בשביל להיות רכה, ואת העוצמה שלה היא מביאה מתוך הרכות.
וגם מלך! כל האמור לעיל עובד גם בלשון זכר.
המינון של שני עקרונות העל האלה שונה מאדם לאדם.
בכולנו יש גם וגם, וכל עוד זה קיים, המינון לא משנה.
אם אדם הוא כוחני – הוא לא מלך, הוא מפחד.
המלך יודע שכל הכוח כבר אצלו. אם הוא רק ירים גבה, יערפו ראשים. למה לו לכעוס או לצעוק?
המלכה נוסעת בכרכרה וזורקת מטבעות זהב לילדים הקטנים ברחוב לא כי היא רוצה שיזרקו עליה בחזרה לפת ותפוחי אדמה, ולא כי היא רוצה שיאהבו אותה. היא עושה את זה כי זה עושה לה כיף. נקודה.
אז איך אשכרה מביאים את זה למערכת היחסים?
איך מביאים את זה קודם כל לעצמנו?
תתפלאו, אבל זה לא משנה מה עושים קודם. האחד יביא את השני.
צעד אחד כל יום. לעצור. לבדוק את עצמנו בכלים של השאלות הנכונות. למה אני עושה מה שאני עושה? למה אני מרגישה כפי שאני מרגישה? מה השיעור שלי? מה אני מרוויחה פה?
ולהניח לעובדות. הן כבר יסדרו את עצמן.
ליותר מזה, תצטרכו לחכות לסדנה, או לבוא ללמוד בפרטי.
