שזיף בשדה חמניות / אורלי גליבטר אדלר

שזיף בשדה חמניות / אורלי גליבטר אדלר

בסוף שנת 2011 הייתי בת 40. אימא לשתי בנות, בנות 10 ו-6, נשואה, עובדת בעבודה נוחה בהייטק (ששנאתי) ונושאת בתוכי פצצה מתקתקת – אי ספיקת כליות סופנית, שתוביל בסופו של דבר לדיאליזה ולהשתלה.

במבט מבחוץ החיים שלי נראו סבבה – בדיוק עברנו לבית חדש בקדימה, הבנות כבר התאקלמו בארץ לאחר תשע שנים בהולנד, מצבנו הכלכלי היה טוב, אבל יחד עם שתי הכליות שהלכו והצטמקו כך גם אני הלכתי וקמלתי. בקושי מצאתי בתוכי רצון לקום בבוקר ובעודי יושבת מול המחשב בעבודה, התעוררה במוחי מחשבה חסרת מנוח – ככה את רוצה לסיים את החיים שלך? בעבודה שנואה, שגורמת לך לחזור הביתה מרירה ולהוציא את תסכולך על הבנות? קומי! קומי עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי!

וכך כאישה העוברת משבר גיל 40 קלאסי, התפטרתי מעבודתי ולא היה לי ספק לגבי הצעד הבא שלי – לימודי קולנוע באוניברסיטת ת"א. נרשמתי לתואר הראשון, דבר שהתברר כטעות בדיעבד, שכן רק באמצע שנה א' אחד המרצים שאל אותי מדוע לא נרשמתי לתואר השני המעשי... בתום השנה עברתי לתואר השני בתסריטאות והשנתיים שהעברתי שם יחד עם אנשים שהיו קרובים יותר לגילי, היו מאתגרות, מעניינות ויצירתיות. אך אני רוצה להתמקד דווקא בשנה שקדמה להן, אותה שנה בה למדתי במחיצת סטודנטים לתואר ראשון שגילם כמחצית מגילי. במשך השנה ההיא הגעתי לאי אילו מסקנות:

  • נכון, יש הרבה סטודנטים מדובללי שיער ומזוקנים, זה לא אומר שמדובר באותו הסטודנט...
  • לרוב הסטודנטיות גוף נשי וצעיר המתנגד לכוח הכובד, אבל כול כלב ביג'י יומו...
  • אם תנסי להיכנס לאולם פאסטליכט כשאת לבושה בחולצת טריקו ובמכנסי ג'ינס, עדיין תבלטי בין שאר הסטודנטים כמו שזיף בשדה חמניות. והדודה השומרת בכניסה, תבקש רק ממך להציג בפניה תעודת סטודנט.
  • לא יימאס לך לראות את הפרצופים המשתאים של הכרטיסן  ברכבת, הנהג באוטובוס או השומר בכניסה לאוניברסיטה ביום הסטודנט, כשתציגי בפניהם את תעודת הסטודנט שלך ותיהני מהנחה או מכניסה-חינם.
  • זה נחמד מאוד שיש לך ניסיון אקדמי. אבל כשאת רואה סטודנט צעיר ולחוץ מהמבחן ב"פרקים בתרבות המערב", זה לא ייחשב לזכותך אם תגידי לו: “אני לא מתרגשת. אחרי תואר ראשון בכימיה ובתכנות מחשבים, מבחן בתרבות המערב קטן עלי"...
  • זה לגמרי נורמלי להידלק על סטודנט בן 26. היתרון בלהיות בת 40 הוא שאת יכולה להידלק על גברבר צעיר שגילו מחצית מגילך, והוא עדיין לא ייחשב לקטין...
  • את תהי היחידה שתשתמש בעט ובמחברת, שתתפלא מכל קבוצת פייסבוק כיתתית, שיהיה לה נייד ללא אינטרנט כך שתגלה את המייל המודיע שמחכים לה בקפטריה, רק כשתגיע הביתה... היחידה שתחפש מכונת צילום כשיבקשו לצלם ממנה את הסיכומים (“אה, אתה מצלם בנייד, ברור. ידעתי את זה...”) וזו שתדסקס עם שמוליק דובדבני, על הימים שקדמו לתוכנת -Windows  (לתדהמת שאר הסטודנטים(.
  • תמצאי נחמה בכך שגיל המרצים קרוב לגילך אך הם עדיין מבוגרים ממך (אסף צפור גדול ממך בארבע שנים ותמר מרום ומאיה הפנר, בשנה בלבד). כשזה יגיע למתרגלים, תתנחמי קצת פחות...
  • כדאי מאוד, למרות ביישנותך התהומית המתפרשת לעיתים כסנוביות, שתהיה לך לפחות חברה אחת כדי שלא תשבי בדד ותרגישי חריגה, כשזיף בשדה חמניות (תודה סיוון מלכא!)
  • אל תטעי בגילם הצעיר של חברייך לכיתה, לרבים מהם יכולות כתיבה נהדרות. מצד שני אל תמעיטי ביכולותייך שלך – ניסיון החיים שלך, האינפנטיליות והצורך הבלתי נמנע לשעשע, יוצרים בדר"כ שילוב נהדר.
  • כשתצפו בסרטים כמו "אישה יפה" ו"החיים על פי אגפא" ותפלטי שראית אותם כשהוקרנו בקולנוע, אל תתפלאי אם תגרמי לכמה גבות (שעוד לא נולדו אז) להתרומם.
  • בתרגיל באולפן טלוויזיה, כשהשחקנית המבוגרת לא תגיע ואת תתנדבי לשחק את אמו של החייל, תשתדלי לא ליפול בהתרגשות על צווארה של הסטודנטית הצעירה שתגיד לך: “אבל את לא נראית מבוגרת מספיק"...
  • וכשתחזרי הביתה מאותו האולפן ותספרי לבתך הקטנה שצילמת את עצמך מטביעה את ראשי בובותיה במיכל שקוף לצלילי שיר הנושא של הסרט "רקוויאם לחלום", אל תעלבי אם היא תעדיף את אבא באותו השבוע...
  • דובר קוזשווילי יצהיר שתפסת מה זה ביט, אסף צפור יגלם בכישרון רב דמות שכתבת, אצל רונית ווייס ברקוביץ' כיתה שלמה תשיר סצנה שכתבת בחרוזים וקובי ניב ישלח אותך ואת בני כיתתך לצותת לאנשים תמימים ולתמלל שיחותיהם (לאישה שרדפתי אחריה עם פנקס ועט ברחבי הרכבת, מצטערת...).
  • בקיצור, הטעות הכי טובה שעשיתי!

לפרופיל של אורלי הקליקו כאן

קרדיט תמונה: Photo by Justin Casey on Unsplash

אורחים בלב

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח.