האורחים שלי

האורחים שלי

כשאת מתגרשת יש לך מעט מאד אפשרויות כדי לא להישאר לבד - משפחה, חברים או בן זוג.

אבל מה קורה אם משפחתך מכל מיני סיבות הצטמצמה ב-76%?

ומה קורה אם אין לך ממש עניין בבן זוג כרגע בחייך, אחרי שעבדת כל כך קשה להשתחרר מההוא שהיית נשואה לו רוב חייך?

אז נשארת עם חברים...

חצי שייכים לעולם הישן שלך, נשואים עם ילדים שבחגים ובשבתות בדרך כלל מתכנסים בתוך עצמם וזה לגמרי סבבה. האמת היא שאין לך ממש סיבה אמיתית להצטרף לשורת האורחים שעדה לרעש הילדים, שכבר הספקת לשכוח איך נשמעים, לאחר שגידלת כבר את שלך או להיות נוכחת לעוד מבטי נאצה בין בני זוג עייפים מהחגים, שאת די בטוחה שיום אחד תצטרכי להיות התומכת של אחד מהם כשיצטרפו למועדון שלך.

החצי השני שייכים לעולם החדש שלך, גרושים וגרושות, חלקם מאושרים כמוך ובאו לטרוף את החיים ויהיו לצידך עד שיירגעו או ימצאו את הבן זוג שלהם.

חלקם עדיין מלקקים את הפצעים ומנסים להתאושש מההלם שאת כבר חווית ואת מודעת לעובדה שלא משנה כמה תסבירי להם מה עומד לקרות, יש דברים שכדאי להם לחוות על בשרם כדי להתקדם ולהשתחרר.  

ומה נשאר? – רק את.

כאן הבשורה האמיתית שלי לכל הגרושות החדשות שאני שומעת כמעט כל יום על הצטרפותן למועדון שלי ואותן אני "מארחת" בסוכת המילים שלי.

בנות ואתם יודעים מה? גם בנים... תלמדו להנות מהלבד קצת!

תפסיקו להתבאס משבת או חג לבד בלי הילדים ובלי משפחה או בן זוג.

איך עושים את זה?

תבשלו ארוחה מפנקת לעצמכם, תזמינו את עצמכם לסרט (חוויה מטריפה אגב), תזמינו לעצמכם מסאג' פעם ב.. פשוט תירגעו ותתפנקו.

שנים פינקתם את כולם, הבעל/האשה והילדים וריציתם את כולם כדי שיהיה שקט, שלום וכן הלאה. עכשיו תורכם!

תארחו את עצמכם ותפנקו את האורחים שאתם לעצמכם, כמו שרק אתם יודעים לעשות.

למה למפגש עם המשפחה של בעלך פינקת כל פעם עם מטעמים והשקעת, אבל לעצמך לא תכיני ארוחה כשאת לבד? לא מגיע לך?

למה שתחכה שמישהו יוציא אותך לשתות בפאב השכונתי? רד למטה ותזמין לך את הבירה שאתה אוהב ותתפנק.

לא ישבתי דקה אחת בסוכה אמיתית בסוכות הזה (אל דאגה, הוזמנתי והתחמקתי), אבל הזמנתי אורחים רבים ללב שלי, לראש שלי ולמילים שלי ופייר, יש לי את הסוכה הכי יפה ויציבה, אז מוזמנים להיות אושפזין במקרה הצורך או סתם כדי לכייף עם שאר האורחים שלי.

הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.

כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט.

משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר.

לשיגעון שלי אין מרפא.