גשם / גלית רוט

גשם / גלית רוט

אלוהים יודע שהיא אוהבת גשם

ולכן גם היום, בסוף חודש מאי, כשהחמסינים מבקרים במלוא עוצמתם כל שני וחמישי,

הוא מוריד לה אותו מהשמיים באהבה...

אלוהים אוהב אותה ומשמח אותה בכל הזדמנות, אבל היא לא תמיד מבינה ורואה איך, מנסה להבין את הרמזים שלו, את השדרים ששולח, אבל לא תמיד הולך...

גם אנשים היא לא תמיד מצליחה לקרוא, כי יש כאלה שמשדרים על גלי תדר כפולים, לא אומרים ברור מה הם רוצים ומה הם לא רוצים, והיא צריכה לנחש את כתב החידה המסתתר בין מילה אחת או שתיים שנכתבות כלאחר יד...

והיא בעצם אוהבת מגילות, כאלה שמבהירות מא׳ עד ת׳ את כוונת המשורר, ועדיין אפשר גם בין השורות לקלוט את שאינו נכתב...

רגשות בין משפט למשפט, דמעה הניגרת מהעין תוך כדי ובת צחוק מחויכת בין מילה לרעותה..

 

הגשם יורד והוא מזכיר לה איך הם חיכו וסגדו לו יחד כשהיו אוהבים במלוא עוצמתם,

כשהוא לחש לה שהיא הדבר הכי טוב שקרה לו,

כן, גם לחזקים ביותר מתפלק לפעמים משפט קטן עם הרבה משמעות, גם למעטה השריון והאגו מצליח לחדור ירח קטן שמאיר את חדרי ליבם...

אבל עכשיו היא כבר לא מאמינה למילים,

רק למעשים, המעשים אינם משקרים... הם לא סרק, הם מביעים את האמת הערומה

ואם הוא לא בא עד אליה, בגשם ובשמש, בשמחה ובמשבר... כנראה שהיא לא כל כך חשובה עבורו...

 

הגשם תמיד יזכיר לה אותו,

איך הוא רץ איתה בין שולחנות המסעדה, כשהוא ניתך מהשמיים בעוז, כשישבו בחוץ ואכלו תוך כדי שהעיניים מביטות בלהט ומסירות את כל המחיצות, אלה שבפנים ואלה שמחוץ

והכל היה טעים יותר כשהוא היה איתה,

איך כל יום כשהוא היה מגיע אחרי ימים רבים של חסרונו, הוא היה כותב לה מהמיטה, יאאאא איזה גשםםם, הלואי שהיית איתי כאן

 והיא חייכה עד שורש נשמתה

הגשם לעיתים בוכה עם אנשים

או על אובדנם

ואולי כעת הוא בוכה על חסרונו או על לכתו

יחף, ברח מהחלון, בלי לומר שלום, השאיר את בגדיו, ואת ליבה לקח איתו...

 

הגשם מזכיר לה שאלוהים אוהב אותה

גם כשהיא לא תמיד מחייכת

אבל בעיקר כשהיא רואה את חצי הכוס המלאה,

וגם כשכואב וקשה היא יודעת

שגם אם היא עומדת ליפול

יש לה את הכל

וגם אם יפלו עליה כל הכוכבים

והגשם יחריב כל חלקה טובה

אחריו תשקוט הארץ ארבעים שנה.

***

לפרופיל הפייסבוק של גלית הקליקו כאן

קרדיט תמונה: Photo by Jon Ly on Unsplash

אורחים בלב

בלוג האירוח של אמור. כאן יתארחו מפעם לפעם מי שמדברים אהבה שוטף ואין להם בלוג, כי אין בית בלי אורחים, ואנחנו הכי אוהבים לארח.