“ביי, מותק.” בעלה התכופף ונשק על לחיה. היא שלפה יד מנומנמת אחת מתוך הפוך וחיבקה את צווארו.
“שיהיה יום נעים. שלא ישגעו אותך מדי בישיבת ההנהלה.” היא התחפרה בחזרה בפוך ועצמה את עיניה.
הוא יצא מחדר השינה שלהם וסגר אחריו את הדלת, כמו בכל יום שלישי. בשאר הימים התחיל לעבוד מאוחר יותר, אבל בכל יום שלישי היתה לו ישיבת הנהלה, והוא נאלץ לקום ולצאת מוקדם כדי לא להיתקע בפקקים לתל אביב.
בשניה ששמעה את דלת הבית נסגרת היא זינקה מהמיטה. בצעדים קלילים פסעה לחדר האמבטיה וצחצחה שיניים במהירות בפעם הראשונה. אחר כך, לבושה רק בחולצת טי גדולה, הכינה לעצמה כוס קפה ולקחה אותה איתה לחדר הארונות. היא הוציאה שני סטים של בגדים. את האחד – שמלה שחורה ותחתוני חוטיני שחורים, הכינה על המיטה, ואת השני, ג’ינס וטישרט, ארזה בתיק שהיה בתחתית הארון שלה. בתיק היו גם השמפו שלה, מברשת ומשחת שיניים, דאודורנט, בושם ומברשת ותיק איפור קטן. היא השליכה את התיק על המיטה ונכנסה למקלחת. לגימה אחרונה מהקפה והיא היתה כבר מתחת למים הרותחים, מסתבנת היטב בסבון ריחני. כשיצאה צחצחה שוב שיניים, הפעם באופן יסודי, ומרחה את פניה בקרם. אחר כך לבשה את הבגדים והתאפרה. מושקע, אבל לא כבד. שום דבר שיכול להימרח.
תוך חצי שעה בדיוק היא היתה מוכנה. מבט אחרון לוודא שלא שכחה כלום, והיא היתה מחוץ לדלת.
היא כבר הכירה את הדרך, את המקומות המועדים לעומס תנועה ואת האפשרויות להתחמק מהם. כבר מזמן הפסיקה לחשוש שמא מישהו יראה אותה. הדברים האלה פשוט לא קרו. היא הגבירה את המוזיקה ושרה לעצמה, מחייכת. ימי שלישי היו האוויר לנשימה שלה, והיא בילתה אותם תמיד באותו מקום.
הם הכירו אותה רק כ”דפנה”, למרות שזה לא היה שמה, אבל היה נוח להם שיש להם קליינטים קבועים שמשלמים יפה ולא הורסים את המקום, והיא תמיד התקבלה במאור פנים כשהתקשרה שיפתחו לה את השער החשמלי.
המכונית השחורה של גיא כבר היתה בחניה, והיא החנתה את הכסופה שלה לידה. זה היה נדיר שהקדים, והלב שלה החסיר פעימה. אהה, היא חשבה לעצמה, זה טעם החיים!
הוא חיכה לה בתוך הצימר. כקליינטים קבועים היו להם פינוקים שלא היו לאחרים. המצעים היו שלהם בלבד, הג’קוזי היה מלא במים נקיים ומבושמים וסביב החדר דלקו נרות. הוא שכב במיטה וכשהתקרבה ראתה שהוא ישן. גופו הארוך והחסון היה רגוע לגמרי, נינוח, כמו ילד קטן, והיא חייכה. בשבוע שחלף התגעגעה אליו.
היא נשכבה לידו וליטפה את פניו. הוא פקח את עיניו ופיהק. “נרדמתי? אלוהים, אני כל כך עייף! מצטער, ישנתי ממש מעט בלילה ונורא רע. תיכף מתאושש.”
“הכל בסדר,” היא אמרה, “שאכין לך קפה?”
“לא,” הוא ענה, והנמר שהכירה התעורר בעיניו, “בואי תעירי אותי.” והוא משך אותה אליו לנשיקה. היא מעולם לא הצליחה לעמוד בפני הנשיקות שלו. בפעמים הבודדות שכעסה עליו הוא נישק אותה, והיא, כמו ילדה בת שש עשרה, שכחה מה רצתה להגיד.
היא התיישבה עליו, וידיו נכנסו מתחת לשמלתה לחפון את ישבנה המוצק. מתחתיה יכלה כבר להרגיש זקפה מתעוררת, וזה גירה אותה. היא רצתה לפשוט את השמלה, אבל הוא אמר: “לא. לכי תעמדי שם ותתפשטי. אני רוצה לראות.”
היא קמה והלכה לעמוד ליד הקיר. “תעשי סיבוב,” הוא ציווה, והיא הסתובבה. הוא שרק בהתפעלות. “עכשיו תורידי. לאט.” היא פשטה את השמלה בתנועות ארוכות ואיטיות, וראתה אותו מלקק את שפתיו, כמו חתול גדול. כדי להטריף אותו היא חפנה את שדיה המלאים בכפות ידיה וצבטה קלות את הפטמות. “עכשיו תסתובבי,” הוא אמר בקול צרוד מתשוקה, “ותורידי את התחתונים.” היא ביצעה את ההוראה, לאט, מושכת את החוטיני במורד רגליה עד הרצפה, כך שעמדה מכופפת כמעט לשניים בגבה אליו. היא שמעה אותו מתנשף. היא ידעה היטב מה עושה לו זווית הראיה הזו. “בואי הנה כבר!” הוא נשבר, והיא הלכה חזרה למיטה בנעלי עקב הסיכה שלה ותו לא. עיניו היו כמעט צהובות באור הנרות. הוא נפטר מבגדיו ללא שום טקס והעיף אותם אל הרצפה. כן. הזקפה האהובה עליה כבר חיכתה לה שם. בדרך לנשיקה היא עברה דרך האיבר הזקור, מכבדת אותו בליקוק רטוב מבסיסו עד הכיפה.
“בואי כבר, אמרתי לך,” הוא סינן, והיא צחקה ובאה. הם התנשקו בלהט, ואז הוא הרים אותה בידיו החזקות כך ששדיה היו מעל פניו, ומצץ פטמה אחת, ואז את השניה. היא גנחה, והוא הניף אותה עוד למעלה, לשבת על פניו. היא לא ממש ישבה, אלא עמדה על ברכיה משני צידי פניו, והוא קבר אותם בין רגליה. “אני מת על הריח שלך,” הוא אמר משם. “התגעגעתי.” ואז הוא פישק באצבעותיו את שפתי הפות שלה ומצץ בעדינות את הדגדגן שלה, למלא אותו בדם. היא נשענה על הקיר והתנשמה בכבדות כשהוא החל ללקק אותה היטב, כמו שרק הוא ידע, לא מחמיץ שום קפל ושום מסתור, חוקר אותה באצבעותיו ובלשונו, עד שהדגדגן שלה היה כה נפוח שהוא הזדקר ממקום מחבואו הישר אל הלשון המצליפה של גיא. הוא החדיר לתוכה אצבע אחת, ואז עוד אחת, וחזר לתקוף את מרכז העונג שלה מבפנים ומבחוץ בעת ובעונה אחת, והיא לא חשבה שתוכל להחזיק בהכרה עוד זמן רב. היא ייללה כחיה פצועה, וזה רק הדליק אותו עוד יותר ודירבן אותו להגביר את המהירות. ברגע אחד היא הרגישה כאילו היא נדבקת לתקרה ומתפוצצת שם לאלפי רסיסים, ולא היה ברור לה איך נשארה לעמוד על הברכיים. פרקי ידיה הלבינו מהכוח שבו נאחזה במיטה כשהגוף שלה נזרק בלי שליטה.
כשהכל נרגע היא החליקה למטה ונישקה את גיא. הפרצוף שלו היה מרוח במיצים שלה, והיא אהבה את זה. בלי שום אזהרה היא שיפדה את עצמה עליו. היא היתה כל כך רטובה שלא נדרש שום מאמץ. היא אהבה לראות את הפנים שלו כשעשתה את זה, כשרכבה עליו ככה. זה נראה היה קצת כאילו הוא סובל, והוא גנח. זה גירה אותה בטירוף. היא ישבה עליו והניעה את האגן שלה בתנועות סיבוביות, מציתה גם בעצמה אש מחודשת. עם כל תנועה היא הסתובבה קצת, מוציאה מעצמה וממנו קשת תחושות שונה בכל פעם. הוא אחז במתניה והכתיב לה את הקצב, והיא הרגישה שהיא מתקרבת לעוד שיא. “לאט,” היא לחשה לו. “לא יכול,” היא ענה לה. “את מטריפה אותי.”
בלי שום אזהרה הוא ניער אותה ממנו והיא נפלה על המיטה, צוחקת. הוא תפס אותה והעמיד אותה על ארבע, ואז התייצב מאחוריה וחדר אליה מאחור. היא היתה כל כך חמה ורטובה, הכוס שלה הדוק כמו של ילדה בת שש עשרה, שהוא כמעט גמר מיד, אבל הוא האט ומשך את השיא עוד ועוד. הוא רצה לראות אותה גומרת שוב לפני שיוכל להרשות לעצמו גם. זה היה הכלל שלו. הגניחות שלה הלכו וגברו כשהזין של גיא נגע בדיוק בכל הנקודות הנכונות, והיא יכלה להרגיש גם אותו עולה באש הזו, ששרפה את שניהם כבר שנה, מדי שבוע ביום שלישי. צמרמורת עברה בכל גופה והיא הרכינה ראשה אל הסדין וייללה, ואז היא יכלה להרגיש גם את גיא גומר בתוכה, ושניהם התמוטטו על המיטה.
אחר כך, אחרי שהחזירו את הנשימה ושתו משהו, הם נכנסו קצת לג’קוזי, שכבו במים החמימים ודיברו, ואז מקלחות זריזות וזהו, נגמר הזמן. “סורי שהיה כל כך קצר היום. אני מבטיח לפצות אותך בפעם הבאה,” גיא אמר. “את יודעת… ישיבת הנהלה וזה.” הוא חייך וקרץ.
“מפגר,” היא אמרה לו, “ממתי לעורכי דין יש ישיבות הנהלה?”
היא הוציאה מהתיק את הג’ינס והטישרט ולבשה אותם. השמלה ונעלי העקב תפסו את מקומם בתיק. מכאן היא תלך ישר לקניות.
בדלת הם התנשקו עוד רגע, ואז היא אמרה: “יאללה. עד שבוע הבא.”
“עד שבוע הבא,” הוא חזר אחריה.
***
כשבעלה נכנס הביתה בערב קיבלו את פניו ריחות טובים מהמטבח. היא באה לקבל את פניו. “איך היה לך היום? איך עברה הישיבה?”
“בסך הכל היה בסדר. רפי התחיל שוב עם השטויות שלו, את יודעת. איך היה היום שלך?”
“היה מצויין. הספקתי המון. רוצה לאכול?”
הם ישבו לאכול יחד והחליפו רכילויות. אחר כך הם ראו איזה פרק של סדרה בטלוויזיה, והוא ליטף מבלי משים את ירכה באוברול הקצרצר שלבשה. צמרמורת נעימה עברה בה, ומבט אחד לכיוונו הבהיר לה שגם עליו יש השפעה. היא רכנה לנשק אותו והוא נענה לה בהתלהבות. הם כיבו את הטלוויזיה ועברו לחדר השינה, והוא קילף מעליה את האוברול ונישק את צווארה. היא הסירה ממנו את הטישרט ושרטה קלות את גבו והוא הידק אותה אליו. היא הרימה רגל אחת על המותן שלו והוא חדר אליה ככה, מהצד. אף פעם לא היתה לה בעיה לגמור איתו, שוב ושוב ושוב. הוא התרומם מעליה, שם את שתי רגליה על כתפיו וננעץ לתוכה כמעט בכוח, ממלא את כולה, עמוק, עד הסוף. היא גנחה בלי שליטה וגמרה, ואז הוא גמר גם.
מותשים ומתנשפים הם שכבו במיטה קצת, ואז קמו להתנגב וחזרו לשכב מחובקים. “לילה טוב, מותק,” הוא לחש לה. “לילה טוב,” היא ענתה והתכרבלה בפוך.
ככה היא אהבה את ימי שלישי שלה, פעמיים כי טוב.
***
למחרת בבוקר, כשהיא היתה עסוקה עם הקפה, התקבלה הודעה בטלפון של בעלה: “היה מדהים! שלישי הבא כרגיל?”
הוא לקח את הטלפון וענה במהירות: “בכיף. אותו מקום, אותה שעה. ישיבת ההנהלה מתחילת רק באחת, אז יש לנו זמן. כבר מתגעגע אלייך.”
…
קרדיט תמונה: Photo by Vincenzo Landino on Unsplash
