מכירים את הקטע הזה שאתם מחכים למעלית… מחכים… מחכים…
ובדיוק בשניה המדוייקת שאתם אומרים “פאק איט! אני עולה ברגל!” ומסובבים את הגב, המעלית מגיעה?
קתרזיס!
ואיכשהו, דיסני, הוליווד, הספרים שקראנו בילדות, חינכו אותנו שהחיים זה אותו דבר, בעיקר באהבה.
מישהו עוד זוכר את הספר “נסיכה קטנה”? זה היה הספר היחיד אי פעם שקראתי פעם שניה ושלישית וחמישית, רק בשביל להגיע למקום הזה שלקחו ממנה כבר הכל, ואז בא המושיע, ובעוד שהיא ישנה הופך את החדר העלוב והקר שלה לארמון קטן.
אפילו הארי פוטר היה צריך להגיע לתחתית, לגור בארון מתחת למדרגות ולסבול מלעג והתעללות, כדי שלהזמנה להוגוורת’ תהיה השפעה קתארטית. לא יודעת מה איתכם, אני דפקתי “יססס!!!!!” בארבע בבוקר, והערתי את כל הבית.
הנסיכות של דיסני? או שהיא שפחה חרופה, או שהיא אשכרה מתה. בכל מקרה היא בשפל המדרגה כשמגיע הנסיך על הסוס הלבן, או שזה לא זה.
ומי יכול, או בעיקר יכולה, לשכוח את הסצנה מ”אישה יפה”, שבה היא כולה בוכיה אצל חברה, אחרי שעזבה אותו, ואז הוא עולה עם זר פרחים במדרגות החירום… כינורות, האפי אנד!
אז עם יד על הלב, מי מכם מכור לקתרזיס?
אני יכולה להגיד לכם עליי, שבפעמים בחיים שלי שחשבתי שלא יכול להיות יותר גרוע, שהייתי שבורה לחתיכות, הבליחה בי המחשבה הממש מטומטמת: “או! עכשיו בטח יגיע הקתרזיס! אני בול בשלה לזה!”
מיד, כמובן, אמרתי לעצמי שזה סופר מטומטם, והוצאתי את עצמי מהמצב האומלל בעבודה קשה ולגמרי בעצמי, בלי לסמוך על אף אחד אחר, אבל לרגע אחד הייתי שם.
קחו את הסצנה הכי קלישאתית – הוא עוזב אותך, ואת כולך שבורת לב והמון דרמה ובכי וגלידה עם כף וזה, עד שנמאס לך, ואת אומרת לעצמך: “יאללה, בואי נתקלח או משהו, ונעשה איזה משהו נחמד, כי יש עוד המון אהבות שם בחוץ.” אבל אז את חושבת – שניה! אם לא אהיה אומללה ובוכה ככה, הוא לא יחזור! ואם הוא פתאום כן יחזור, אבל אני כבר הלכתי הלאה, איזה מבאס זה יהיה… הלך הקתרזיס.
ולפעמים אנחנו נשארים בתוך השלולית הזו של רחמים עצמיים הרבה יותר ממה שהמצב מחייב, כי לימדו אותנו שבדיוק במצב הזה היקום יביא לנו לפנים את הקתרזיס, וכמה שיותר עמוק בשלולית, ככה הקתרזיס יותר מתוק. אנחנו לא מודעים לזה אפילו!
עם יד על הלב, אני חייבת להגיד שתפסתי את עצמי על זה יותר מפעם אחת.
אבל בואו, קתרזיס זה כיף!
מצד שני, שלולית של רחמים עצמיים זה לא כיף.
אז עכשיו מגיעה שאלת מיליון הדולר – האם אפשר גם וגם? גם קתרזיס וגם בלי השלולית?
ובכן, אם אתם מכירים אותי שניה וחצי, אתם יודעים מה התשובה – ברור שאפשר.
לרוב החיים לא יזמנו לנו את הקתרזיס העצום הזה של לחשוב שמישהו מת, ושהוא יופיע על סף דלתנו, וגם לא סביר שנאבד את אהבת חיינו, והוא יחזור אלינו עם זר פרחים וטבעת, או היא תתחרט באמצע החתונה שלה עם גבר אחר ותבוא לחפש אותנו.
אבל כן אפשר למלא את החיים בקתרזיסים קטנים, והרבה מהם.
למשל, לדעת לריב. כשמתווכחים, או אפילו רבים, ומשתמשים ב”תקשורת פתוחה, כנה והוגנת”, התוצאה של זה היא קתרזיס מיידי.
הנה שבעה טיפים לאיך לריב נכון, וטריק אחד גאוני: לחצו כאן להורדה
כשמתגעגעים לאהוב או אהובה, ולא מנסים להתעלם מזה אלא חושבים על זה, שורים בזה, אז כשרואים אותם זה קתרזיס. יש אנשים שלהיות מאוהבים בהם זו שורה ארוכה של קתרזיסים.
כשרואים את החיים, ובמיוחד אהבה, כסדרה של שיעורים, ומצליחים להבין מה השיעור, ומה צריך לעשות כדי לעבור את הבחינה, היקום יחלק לכם קתרזיס מיידי על כל דבר כזה, על כל משבר שתעברו ככה, בלי שלולית של רחמים עצמיים. באחריות.
בכל פעם שתמצאו משהו שאתם מפחדים ממנו, ותתעקשו לעמוד מולו בראש מורם ולעשות דווקא – קתרזיס.
האפי אנד זה אחלה, כינורות ושקיעה וזה, אבל לא צריך למרק רצפות או למות בארון זכוכית כדי להגיע לשם. אפשר פשוט לכוון את הסוס, ודיו!
…..
**קתרזיס: מונח שמקורו בטרגדיה היוונית ושמציין את הנקודה בה יש שינוי קיצוני של רגשות מפחד ורחמים אל התחדשות וזיכוך. הוא נקודת השיא שאחריה באה רגיעה.
