היום שאחרי

היום שאחרי

במשך שנה חייתי בו זמנית בשני עולמות ובחרתי בסוף להישאר רק באחד והיום אני ביום שאחרי.

המילה "פייק" לא אומרת הרבה לרוב האנשים במרחב הווירטואלי, אלא אם הם נשאבים לאותו עולם שבחרתי לחיות בו בשנה האחרונה.

מה זה פייק?  - פרופיל מזויף בעל פנים אחרות ושם אחר, שלרוב יהיה בו בין מעט לשום קשר לפרופיל האמיתי או לפנים ולגוף של האדם האמיתי שעומד מאחוריו.

במרחב הווירטואלי זה אדם בוחר אם להפוך להיות מישהו אחר או להיות אתה האמיתי, תלוי איך מסתכלים על זה.

כמה פעמים פנו אליכם לבקשת חברות או למסינג'ר הפרטי בהודעה, פרופילים שברור לכם שאין סיכוי שהם אמיתיים? הרי זה לא שבראד פיט בכבודו ובעצמו ובעברית רהוטה פנה אליך כי את חתיכה ובא לו על יהודייה בת ישראל כשרה פתאום.

אז זהו, שמאחורי הפרופיל של בראד פיט, שלגיה, גבר גוף בעל ריבועים מושלמים ונשים מושלמות אחרות, יש אנשים אמיתיים שכל אחד מסיבותיו הוא, בחר לחיות חיים כפולים, לפחות במרחב הווירטואלי.

הסיפור שלי קצת שונה משל רובם ופגשתי מאות מהם בשנה האחרונה, כי זו ביצה מאד קטנה בסך הכל וכולם שם מכירים את כולם אם הם מספיק מגיבים, מלייקים ומעלים פוסטים שנונים, חצופים, כישרוניים או סתם מצחיקים.

רגע לפני שנשאבתי לעולם ההוא הייתי מאד פעילה בפרופיל האמיתי שלי ואולי יותר מדי כי יום אחד עובדיו הנאמנים של צוקרברג, הקרוי בשם החיבה שלו צוקי, החליטו שהפרתי כמה כללים ולא ניכנס לזה.

אז מה עושה אדם בר דעת שנחסם לחודש בפייסבוק? רוב האנשים כלום. ואז יש אותי, המכורה לפייסבוק, שמנהלת באותו הזמן ארבע קבוצות פייסבוק שונות ומעלה שירים וכל מיני סיפורים ובעלת בלוג פעיל שהיא חייבת להמשיך לתחזק.

הפעולה הבאה היתה פתיחת פרופיל פיקטיבי בעל שם די דומה שנפתח עם תמונה שונה, אם כבר. להיות פייקית היה צעד בלתי נמנע ואפשר לומר שפייסבוק די דחפו אותי לשם...

מכיוון שלא ממש הסתתרתי מרוב חבריי ובעיקר מאלו הפייקים, שעוד הכרתי מלפני כן ואהבתי כל כך, צירפתי עוד ועוד חברים ומהר מאד גיליתי את חדוות האנונימיות מפני רוב העולם.

כגרושה טרייה ממש, מצאתי אי של שפיות לברוח אליו ולפרוק בו כל כאב, אכזבה, רגשי אהבה וכעס כלפי כל מי שרק עבר בדרכי.

חברויות חדשות צצו בחיי והעשירו אותו בסיפורים מעולמות שטרם חוויתי עד אותו מועד והסקרנות רק גברה מיום ליום.

גיליתי שככל שפייק יותר כנה ברגשותיו, לא משנה איזה רגש אפילו, הוא אהוד יותר על ידי הפייקים האחרים.

כמה מוזר לחשוב על זה שהכנות היא הדבר הכי חשוב בעולם הפייקים ואם תשקר אף יוקיעו אותך. כן, ממך הפייק מצפים ליותר מזה, הרי אתה מסתתר גם ככה מאחורי מסכנה ענקית, אז למה לא להגיד את האמת, גם אם היא הכי מכוערת?

בעולם הפייקים, חלק מהפוסטים זה כמו להתוודות בתא הווידוי הכי גדול ובכנסייה הכי  פעילה בעולם.

בדיוק שנה אחרי זה ומכל מיני סיבות הגיע רגע המיצוי. אולי זו אני שממצה מהר אחרי שהשגתי את מה שהייתי צריכה מנושא מסוים ואולי זה הערבוב בין העולמות שלפעמים קצת מבלבל מדי וזולג לחיי היום יום?

אולי זה העומס של החיים בעולם "האמיתי" שדוחקים החוצה את העולם השני שהיווה מגרש משחקים שכבר התבגרתי ואחרי שהחלקתי במגלשה אחת יותר מדי, מאסתי בלשחק בה.

הרי אני יחסית די חופשיה גם בעולם האמיתי להגיד כמעט כל מה שבא לי, מלבד העיסוק המקצועי שלי שמגביל אותי וכאמא לבנות גדולות, גם שם יש במי להתחשב.

ואולי ככה יודעים שמתבגרים? כשחיים בשלום לשים פילטרים על מה שהראש חושב ומה שלפה מותר לפלוט ובעיקר מתי ומול מי.

פייקים נפתחים ונסגרים לבקרים ואפילו לצוקי אין לפעמים עצבים וכוח לסגור אותם רק כדי שיחזרו בגירסה אחרת של עצמם.

היום שאחרי בהחלט לא דומה ליום שלפני, עכשיו שחזרתי משם עם תובנות חדשות והבנה קצת יותר מעמיקה של פינות קצת יותר נסתרים בעולם הווירטואלי שנחשפתי אליהם.

לסיכום, טוב לחזור לחיים האמיתיים והלוואי ואצליח להיות כאן עוד יותר פתוחה וכנה מבלי לחשוש מה יגידו השכנים?

הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.

כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט.

משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר.

לשיגעון שלי אין מרפא.