שלטון החוק

שלטון החוק

השבוע כינה אותי מישהו בטוויטר טיפשה. בחיי, הוא פנה אלי באלו המילים: "את כל כך טיפשה...", פשוט כי לא אהב את מה שפירסמתי ודעתי לא מצאה חן בעיניו. אני לעומת זאת לא עניתי לו, לא רק בגלל שהייתי המומה שמישהו שאני לא מכירה, והוא בכלל לא חבר שלי או עוקב שלי, ולא יודע עלי כלום מעז לכתוב לי כאלו מילים, וגם לא בגלל שאין לי מילים להחזיר לו. אלא מהסיבה הפשוטה שממזמן החלטתי שאני לא עונה לכאלו שכותבים לי מילות נאצה, בין היתר משום שאני חוששת שהמילים שלי תהיינה גבוהות מדי עבור הרמה האינטלקטואלית הנמוכה שלהם.

אבל היה משהו באירוע הזה שגרם לי לחשוב על סינגפור. במיוחד שכמה ימים קודם לכן קראתי על כך שהשלטונות בסינגפור שמו את הפייסבוק תחת שליטה. אתם מבינים בסינגפור אי אפשר להעליב אנשים ולכנותם בשמות ברשתות החברתיות. גם אי אפשר להמציא פייק זהויות. בסינגפור, כמו בסינגפור, צריך להיות נקי ומנומס ובעיקר לכבד את החוק.

בכלל אצלנו בבית השם סינגפור נהגה בגעגועים, ובעיניים מצועפות מכוסות בדוק של התרגשות. זה קרה בעיקר אחרי עשרה ימים בהם בילינו בארץ הזאת, מדינת הפלאות. ההחלטה לסוע דווקא לשם מכל המקומות במזרח הגיעה כשהבנו שמדובר בלונה פארק של המזרח הרחוק. לתייר סינגפור היא סוג של פלא. ארץ-עיר יפה, נקייה, עשירה גם בחלק האורבני וגם בחלקים היותר פראיים שלה. בקיצור הכל שם כל כך מתוקתק שלידם אפילו השוויצרים מרגישים שהם מגיעים באיחור. כן אתם מבינים בסינגפור המוניות ייגבו ממך בדיוק על השקל את הכסף ולא ירמו. הרכבת התחתית תגיע על הדקה לאסוף אותך מהתחנה. ואפילו שווקי האוכל, שלרוב באסיה הם לא בדיוק מעוררי תיאבון לאנשים איסטניסטים כמו המשפחה שלי, נראים בה כאילו ביקרתם במעבדה סטרילית ומחוטאת.

סינגפור היא מקום המורכב בעיקר ממהגרים רבים שהגיעו אל הנמל שלה מכל האזור, ובמשך שנים רבות היא שימשה צומת מסחר שאיגד לתוכו עמים רבים ומהגרים רבים. וזוהי הסיבה שאומות נלחמו עליה בחירוף נפש. בבית הקהילה היהודית בסינגפור גילינו מסמכי מסע של היהודים שהגיעו אליה בתחילת המאה העשרים. רובם היו סוחרים מעיראק וחלקם אפילו הגיעו מעיר המוצא של הורי, עמרה. ביניהם היה גם ראש הממשלה הראשון של המדינה, דיויד מרשל, או בעצם כמו שקוראים לו במחוזותינו דיויד משעל.

במשך עשרה ימים בהם ביקרנו במדינה הקטנה הזאת ניסינו לפצח את החידה, למה הם כאלו? כל כך ממושמעים. מפעם לפעם התגנב מפיו של כל סינגפורי שפגשנו המשפט: "כאן החוק הוא חוק..." אף אחד לא אמר לנו למה הם כל כך חוששים או כל כך ממושמעים, אבל היה ברור שישנה איזו יד נעלמה שכופה על כולם להתנהג "בסדר", ולא...

אז הנה כמה מהחוקים שהמדינה הזו מחזיקה בהם: על החזקת סמים, לדוגמה העונש הוא מוות ביריה. טוב, סמים תגידו, אז זהו שאם השלכתם פסולת ברחוב תחוייבו בקנס של 1000 דולר סינגפורי, אולם אם עשיתם זאת בפעם השנייה תחוייבו להפוך למנקי רחובות למשך שלושה חודשים. ובכלל אחד העונשים הנפוצים שם הוא... הצלפה בישבן. וכן ניחשתם נכון השפלה נחשבת לצורת ענישה מועדפת.

אין דימוקרטיה בסינגפור. יש שם מה שנקרא דיקטוטרה נאורה יחד עם קפיטליזם צרוף. יתרה מכך הממשל משתמש לא פעם במערכת החוקים כדי לנגח את האופוזיציה ולהמשיך לשלוט במדינה ובאזרחיה, זאת למרות שמערכת המשפט עצמה נחשבת להוגנת וישרה מאוד כאשר מדובר באזרח הקטן.

בקיצור כל מי שמהלל ומשבח את שלטון החוק, שיחשוב איך הוא בא לידי ביטוי בסינגפור.

אחת שנוסעת - טליה פלד-נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.