טיימינג

טיימינג

אוהבים להגיד לנו שבחיים זה הכל טיימינג (עיתוי בעברית), בערך כמו שאוהבים להגיד לנו שבחיים זה הכל מזל או כסף או כל דבר אחר שאופנתי להגיד.

האם זה אמור לשפר את הרגשתנו כשאומרים לנו שהכל יכול היה להיות מושלם עבורנו אם רק היינו מגיעים יומיים קודם, שלוש שנים קודם או בכלל כדאי שניקח אסימון ונחזור כשנגדל...(כזה משפט של פעם).

רצועת הטיימינג ברכב מווסתת את הפעילות של המנוע ובערך ככה אני מרגישה שהיא עושה למנוע של החיים שלי.

כמי שאיחורים היו מנת חלקה לא מעט מחייה ולרוב זה נראה כאילו זה אפילו מכוון מטרה, אני תוהה מה באמת יקרה לי אם אתחיל להקדים? האם שווה לי לנסות להקדים את תחילת היום שלי בעשר דקות, את הבחירות שלי בשנה, את הפגישות שלי ביומיים?

ומה יקרה אם אקדים ועדיין זה לא יתאים? האם אצטרך לראות בכך סימן שפשוט זה לא נועד להיות שלי או עבורי?

מתי זמן הפך להיות נושא כל כך חשוב בחיים שלנו שהוא שולט בכל האירועים הכי חשובים שלנו ומכריע הכרעות גורליות לעיתים תוך התעלמות גסה ממילים גדולות כמו "נועדנו להיות יחד אבל" או "אני אוהבת אותך אבל" או "אתה האדם הכי מקצועי לעבודה אבל" ...

ה ט י י מ י נ גגגגגגג.

האם טיימינג באמת הפך להיות סיבה/תירוץ טוב עבורנו לסיבה לא לקבל עובד יותר מתאים לעבודה או לבחור את הבן זוג היותר מושלם עבורך לחיים בנקודת זמן בחיים?

כמה פעמים אנחנו רואים בסרט והסרט "דלתות מסתובבות" הוא דוגמה טובה לזה, שאם רק הדמות היתה מגיעה לרכבת דקה קודם לכן או להפך או מפספסת אותה, אולי הדברים היו יכולים להיות שונים לחלוטין עבורה.

לפעמים בא לי לשבור את רצועת הזמן ולהפר את האיזון פעם אחת בחיים האלה.

בא לי להוכיח שיש דברים שהם מעבר ומעל לזמן.

איינשטיין כתב "זמן הוא אשליה". אשליות הן רק הדרך שלנו לחלום על מה שאנחנו רוצים, אז למה לא לחלום שהזמן לא קיים והכל מעל לזמן, כולל אני?

הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.

כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט.

משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר.

לשיגעון שלי אין מרפא.