אהבה בת עשרים

אהבה בת עשרים

עכשיו כשסיימנו לעשות ילדים לתפארת ולגדל אותם, לא שאנחנו מתפטרים מהם חס וחלילה כן?

זה הזמן שלנו לחזור לעצמנו,  ולאהוב אחד את השניה בלי הפרעות מיותרות.

אפשר להיזכר ביום ההוא, אותו יום מאושר שקופידון לא השתלט על חיציו, או שכן ופגע בנו בול במטרה.

האמת לא דיממנו, ולא חרטנו את שמנו באותיות של דם, אבל כן היו ניצוצות ואפילו עשן.

פרפרים הסתובבו בתוך ליבנו כמו ביום אביבי קייצי ומאושר ואנחנו היינו על גג העולם.

לא ראינו אף אחד ממטר, רק את עצמנו.

מאוהבים עד השמיים, משתטים, ועושים חיים משוגעים.

צרחנו את אהבתנו, עינגנו את גופותינו באמבטיות מעוררות קנאה, והאכלנו את עצמנו בים של אהבה.

לקינוח היה קצפת ודובדבנים שאיכשהו תמיד במקום לאכול אותה בכפית, אכלנו אותה בלשונותינו, שהתסתחררו במחול לשונות מטורף.

כן זאת היתה אהבה גדולה, חסרת כל רסן.

אהבה של שני משוגעים שרק רוצים לינוק אותה בכל אפשרות ולא להפסיק.

ועם האהבה הזאת גדלנו.

התפתחנו, למדנו, והבאנו תוצרים חדשים לעולם.

שיהיו בריאים כל אחד עולם ומלואו שחרט בנו ימים טובים ונהדרים. גם ימים מעוננים אבל תמיד אנחנו זוכרים את הטוב. אז נדלג על הבכינות, הקושי והסבל ונתמקד בטוב.

במה שכל הדבר הנפלא הזה הביא איתו.

הוא הביא לנו בית, משפחה יפה, ילדים לדאוג להם ולהיות גאים בהם ואפילו נתן לנו חוכמה, ידע, התפתחות.

אם היינו כל אחד עם עצמנו איך היינו גודלים? איך היינו מתפתחים? או לומדים על עצמנו יותר.

מה טוב לנו?  מה אנחנו רוצים? או יותר נכון מה אנחנו צריכים?

ואנחנו צריכים אהבה, וחום, ושיקשיבו לנו, ושיאהבו אותנו בלי סוף. כן זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

אך עם השנים אנחנו שוכחים כל זאת, וטובעים בשגרה משעממת או שסתם מתעלמים מהאחר, מעצמנו וזה חבל.

זה חבל כי אנחנו מאבדים את כל מה שבנינו במהלך כל השנים. ואת זה אנחנו לא רוצים.

אז מה עושים?

מפנים את כל הזמן שבעולם רק בשבילנו.

יוצאים יותר, לוקחים בייביסיטר שמחסלת לנו את כל החטיפים, או במקרה הכי גרוע מתמזמזת על הספה שבביתנו.

אבל ככה גם אנחנו היינו אז נעבור הלאה.

אם אנחנו אוהבים את זה שאיתנו אנחנו נעשה הכל בשבילו, בשבילי, שיהיה לנו טוב.

נלמד לוותר. נלמד להעריך יותר. נדע לתת מחמאות ולגעת כמה שיותר. בדיוק כמו שהיינו צעירים וחרמנים. היידיים תמיד היו עסוקות אז למה לא גם עכשיו?

אתם מבינים? לא צריך הרבה בשביל לאהוב. הכל נמצא אצלנו בידיים שלנו, מסביבנו רק לתת וללמוד לקחת.

לפזר מחמאות בכל רגע נתון. כן את כוסית על חלל, ואתה נסיך מהאגדות או מקרית גת. אבל נסיך.

ובכלל הכי טוב לפרגן לעצמנו כמה שיותר. כי ברגע שנאהב את עצמנו נוכל לאהוב גם אחרים.

ולא רק את בן הזוג שלנו, את כולם. גם את השכן השמן שמלפני דקה צעק והפריע לך לישון 

אהבה היא ללא גבולות היא הכל.

היא בחינם. ואנחנו רק צריכים ללמוד לשמור עליה, לטפח אותה ולדאוג שהאש בה תמיד תבער.

עכשיו כשאני רואה את בן זוגי אהובי לידי, אני מביטה בו,  ויודעת שהגבר הזה הוא הגבר של חיי.

אני תמיד אדאג שהאהבה בביתנו תשכון לעד. טוב עד כמה שאפשר כי שום דבר לא נשאר לנצח.

ובזמן שנשאר בואו נאהב, נתפנק, נתעלס, נגע ונחמם את ליבותינו שחס וחלילה לא יתקרר ויקפא.

נעריך את כל הטוב  שיש ברשותינו , נודה אחד לשניה שעשו אותנו מאושרים ושלמים, ונשאף תמיד לשמור על האהבה.

כי נשמה בלי אהבה זה כמו לב בלי בית.

את ההשראה לקחתי מההרצאה המדהימה של גל ברקן שהותירה אותי עם חותם נהדר, ותמיד מפתיעה ומלמדת אותי דברים חדשים.

תודה גל.

תאהבו והרבה.

***

קרדיט תמונה: Photo by Oziel Gómez on Unsplash

 

סומק ארגמן

אישה ילדה פראית בנשמה. חולמת על שמיים חיה את האדמה. מנתבת את הדרך בין סופות וסערות. נותנת למילים להפליג בדמיון.