פחד מוות

פחד מוות

התפרצות הקורונה הביאה אותי לחשוב על תקופה אחרת, והיא תקופת התפרצות נגיף האבולה לפני כחמש שנים בניגריה. "יש שני דברים שיגרמו לניגרי להגיב", אמר לי לקוח כששאלתי אותו איך התמודדו הניגרים עם התפרצות האבולה, "האחד, זה בצע הכסף, והשני – פחד מהמוות", הוסיף.

בערך שלושה ימים אחרי שנחתתי בארץ, אחרי אותו ביקור לפני כחמש שנים, הגיעה הידיעה על תייר שהתעלף בשדה התעופה בלאגוס, התייר מהר מאוד אותר כחולה בנגיף האבולה. כתוצאה מכך הוזהר כל מי שהיה באפריקה, ובעיקר בניגריה, לשים לב לשינויים בחום גופו ובתחושותיו הכלליות. וכך במשך שבועיים מצאתי את עצמי בכל קימה בבוקר מושיטה יד מהססת אל המצח שלי, מוודאת שאין לי חום. בשלב כלשהו מצאתי את עצמי מודדת חום בסתר מתוך מטרה שלא להחריד את הסובבים אותי, או להדאיג אותם. כמעט באופן בלתי מודע שמרתי מרחק מבן זוגי וילדי, לא חיבקתי או נישקתי אותם יותר מדי, והתפללתי שאני בסדר ושהם יהיו בסדר. כשחלפו השבועיים הללו נשמתי לרווחה.

ואכן התפרצותו של וירוס הקורונה מראה לנו כי באפידמולוגיה כמו באפידמולוגיה, הגיאוגרפיה וההיסטוריה משתנות, והכל בעקבות נגיף קטן. רוצים דוגמה? דודה של המלכה אליזבת הראשונה מצא את מותו במגפת ההזעה המסתורית שפקדה את אירופה במאה החמש עשרה, לולא היה הוא מוצא את מותו בגיל כה צעיר, קרוב לוודאי שהיא לא היתה נולדת או הופכת להיות מלכה, אבל אבוי מסתבר כי גם מלכים אינם חסינים כאשר מדובר במגיפות.

אצלנו בבית לעומת זאת, הסבתא שלי נהגה להשתמש לא פעם במילה "וובה", כדי לתאר את הנורא מכל. לקח לי כמה שנים להבין מה משמעות המילה ואז התברר לי כי בערבית העירקית, "וובה" משמעו לא פחות ולא יותר מאשר דבר. ולמה זה נחשב לנורא מכל? כי בתולדות יהודי עירק מופיע הדבר כמחלה האחראית לכך שהיהודים נטשו את מקום מושבם ונפוצו לכל עבר ברחבי המזרח הרחוק, כשהם מתרחקים ככל האפשר ממקור המחלה, מנסים למצוא לעצמם פינה להסתתר בה. כן אתם יודעים באופן אירוני פעם העולם היה רחב יותר וגדול יותר, והיה אפשר למצוא בו מסתור מנגיפים סוררים. לעומת זאת היום, כשעולמנו הפך למצומצם יותר, קורה לנו תהליך הפוך. אנשים מסתגרים בבתיהם, ממעטים לסוע למקומות רחוקים, ובעיקר מבודדים עצמם ממקור המחלה כאשר זו מתפרצת.

אז מה עם הניגרים? איך הם הסתדרו בעיר כמו לאגוס שמונה יותר מעשרים מליון תושבים? מסתבר שהלקוח שלי צדק. באופן מפתיע, למרות הנטייה שלהם לכאוס הפגינו הניגרים התגייסות בלתי רגילה שלמעשה הצילה אותם מהנגיף. בנוסף, ההסברה המאסיבית מצד השלטונות, וכן... הפחד מהמוות סייעו להטמיע את הצורך בהיגיינה, בידוד ובעיקר תשומת לב. העוזר שלי תיאר לי את שיגרת יומם שלו ושל בני משפחתו באותו משבר. "מגיעים הביתה – רוחצים ידיים, פנים ואפילו חלקי גוף שונים שהיו חשופים. ואם היה יום חם מדי אפילו מתקלחים. כך בכל פעם שיוצאים לרחוב וחוזרים. מקפידים להסתובב עם ג'ל ולהשתמש בו בכל הזדמנות בעיקר כשנוגעים בידיות, מעקות או כפתורי מעלית."

ובאמת בביקור שלי בניגריה, לאחר התפרצות האבולה, הסתובבתי למשך תקופה עם בקבוקון אלכוג'ל בכיס. בכל פעם נהגתי לשטוף את הידיים איתו מתחת לשולחן אחרי שלחצתי את ידיהם של האנשים עימם נפגשתי. חייבת לציין שלא פעם חששתי שאולי בני שיחי יבחינו בכך ויעלבו, אבל אז בשלב מסויים גרם לי העוזר שלי להבין שמי שנפגשתי איתם עושים בדיוק את אותו הדבר כמוני. "לכולם יש אלכוג'ל בכיס", ציין בפני בחיוך.

אין לי מושג אם נגיף הקורונה יישא את אותה השפעה כמו נגיפים אחרים, והאם הוא באמת ישבש את מהלכה של ההיסטוריה. אבל מי שראה את הסרט  "מלחמת הכוכבים" עם טום קרוז זוכר בוודאי שבסוף מתות מכונות ההרג האימתניות על ידי אויב בלתי נראה, וירוס קטן. כי ככה זה, אפילו החייזרים עוד לא הצליחו באמת להדביר את הוירוסים. אז שימרו על עצמכם.  

אחת שנוסעת - טליה פלד-נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.