שווה את משקלו בזהב

שווה את משקלו בזהב

הימים ימי קורונה וביקשו מאיתנו ב"אמור" לכתוב משהו משעשע. אני מצאתי את עצמי תרה אחר נושא, ולא יודעת איך הגעתי לאחד שהוא איך לומר בעדינות כזה מהת...

אז ככה, נכון שיש דברים שנדמה לנו שהם תמיד היו כאן, כאלו שאנחנו לא מעלים על דעתנו להסתדר בלעדיהם, ואם הם יחסרו לנו פשוט נרגיש שסוף העולם הגיע. ובכן אחד כזה הפך ליקר המציאות בכמה מקומות בעולם בשבועות האחרונים, מדפי הסופר הריקים בכל מקום העידו על חשיבותו. ובכלל, אם רצית לדעת אם במקום כלשהו מסתמנת מצוקה אמיתית, ופחד מפני הקורונה פשוט בדקת אם יש או אין נייר טואלט על המדפים.

האובססיה הזאת של כולנו לרוץ לסופר, מהר לפני שייגמר. והצורך הזה לרכוש את הפריט הזה בעיקר חייבו אותי למחקר קטן. הלכתי לבדוק את המקורות. שהרי נכון שממזמן לא פרצה כאן מגיפה כלשהי, אבל בכל זאת עדיין מה הוא הדבר הזה שגורם לכולנו להרגיש שאין בילתו.

אז בניגוד לתחושה שלנו שהוא תמיד היה כאן בוודאי תתפלאו לשמוע שהוא דווקא הגיע למחוזותנו באיחור משהו. ואגב יש כאן מי שמצליח לנחש מהיכן הוא הגיע במקור...? נכון ניחשתם נכונה מאותו מקום בדיוק שכל מה שאנחנו מזמינים היום מגיע (כולל וירוס קורונה) לא עלי אקספרס אבל קרוב - סין. כן, כן עד המאה החמש עשרה הסתדר העולם המערבי בלי... תתפלאו אבל מדובר היה בחיים נטולי נייר טואלט. כי למרות שאנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו, יש לנייר טואלט היסטוריה קצרה יחסית בעולם המודרני.

אכן במאה השנייה לפני הספירה המציאו הסינים כפרה עליהום חומר עטיפה וריפוד המכונה נייר, וישנן עדויות רבות המאשרות כי הם השתמשו גם בנייר כמו נייר טואלט לנגב את ה...(אתם יודעים מה). ואכן מבחינה היסטורית נייר הטואלט המודרני הראשון נוצר בשנת 1391, כדי לשמש את הטוסיק המלכותי של בני משפחת הקיסר הסיני. תשמחו בוודאי לדעת שבאותם ימים כל דף נייר טואלט היה אפילו מבושם. והזכיר את נייר הטואלט כפי שהתחלנו לחשוב עליו בימינו (ממש לילי רק בלי הכלבלבים). בהמשך לקראת המאה השישית לספירה נעשה שימוש נרחב יותר בנייר טואלט בסין. אז איך הוא הגיע אלינו למערב? ובכן חביבנו מרקו פולו ומרעיו שהלכו לתור את העולם הרחב הביאו את בשורת הנייר (וגם את זו של נייר הטואלט) יחד עם הפסטה לארץ המגף. ובינינו קשה שלא לחשוב על הסימבוליות של המעבר הזה בימינו (נייר טואלט – פסטה – קורונה). וכך בסוף המאה החמש עשרה, נייר נעשה זמין באופן נרחב, והחל לשמש אותנו גם ל... (אתם יודעים מה).

עם זאת, ייצור המוני של נייר טואלט מודרני החל רק בסוף המאה ה -19. כאשר ג'וזף סי גאייטי יצר את נייר הטואלט הארוז המסחרי הראשון בשנת 1857. ניירות האסלה שלו היו גיליונות נייר רופפים, שטוחים. ג'וזף הקים את המפעל שלו לייצור נייר טואלט בניו ג'רזי, ונייר הטואלט הראשון שלו מתוצרת המפעל היה "הנייר הטיפולי". וכלל אלוורה. גאטי טרח להדפיס את שמו משום מה על כל גיליון. לי אישית לא ברור למה הוא רצה ששמו יתנוסס על כל גליון שמנגב לאנשים אחרים את ה... (כן אתם יודעים מה). טוב ההמצאה הזו כמובן נכשלה. אבל יזמים נוספים החלו לקחת את העניינים לידיים ובשנת 1879 הקימו האחים סקוט את חברת הנייר שלהם ומאז הוא החל להימכר בגלילים, כפי שהוא מוכר לנו כיום.

אלא שמחסור בנייר הזה אינו דבר חדש. מסתבר שבשנת 1973 חוותה ארה"ב מחסור בנייר טואלט לאחר שבדיחה לא מוצלחת של ג'וני קרסון גרמה להם לחשוש מפני מחסור במלאי. אני משום מה עדיין זוכרת את אותו קטע מפורסם בסיינפלד בו איילין מבקשת מאחת הבחורות שיצאו עם ג'רי לתת לה טישו והבחורה מסרבת בכל תוקף. כמובן שהנקמה ממהרת להגיע כשאיילין עוקבת אחריה לשירותים ומסרבת בכל תוקף לתת לה "אפילו לא חתיכה אחת של נייר טואלט..." יתרה מכך, כשאיילין יוצאת מהתא היא נושאת בידיה ערימה של ניירות טואלט ומפקידה אותם בידי ג'רי ההמום. "קח... שיהיה לך", היא אומרת.

קורונה או לא קורונה יש מפלסים שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם, ויש מוצרים ששווים את משקלם בזהב.

אחת שנוסעת - טליה פלד-נתנאל

שמי טליה פלד-נתנאל ובעשר השנים האחרונות בחיי נסעתי לעיתים תכופות לאפריקה במסגרת עבודתי. אני מקווה להביא בבלוג הזה את חוויותי ונסיוני מאותן שנים.