כולנו מכירים את זה, נכון? לא רק הפולניות שבינינו.
לרוב מדובר במשהו רע: “נו, מגיע לך. ישנת בלי גרביים אז עכשיו את חולה!”
אם מישהו יוכל פעם להסביר לי את הקשר המיסטי בן גרביים לחיידקים, אני אודה לו.
לפעמים הקשר הוא עוד פחות ברור: “נו, הגיע לה. היא אף פעם לא טיגנה לו שניצלים, אז ברור שהם התגרשו.”
טוב, אולי במקרה הזה הקשר ברור מאד.
אתם מכירים את הקולות האלה, נכון? אבל לא לכולם יש איזו ברוניה אישית שאשכרה אומרת את הדברים. ברוב המקרים ברוניה גרה אצלנו בראש ומצקצקת בלשונה על בסיס מקום פנוי.
מהצד השני עומדת ברוניה אחרת, נקרא לה ברוניה ב’, וממררת על מר גורלה: “למה זה מגיע לי?!? למה יש לי ילדים כאלה כפויי טובה? (הכי אהוב על ברוניות) למה דווקא אני חולה? למה דווקא לי יש בוס כזה מעצבן? למה דווקא אצלנו יש פקק תנועה כזה בבוקר?”
עוד ברוניה אחת, נקרא לה ברוניה ג’, דווקא רוצה להודות על הטוב שנכנס לחיים שלה, אבל מחשש לעין הרע, נגיד, היא מנסחת את זה כך: “אני לא יודעת מה עשיתי שמגיע לי כל הטוב הזה!”
אז זהו, ברוניה, שזה מגיע לך, אבל ממש לא כמו שאת חושבת.
אני, גל ברקן, נצר לשושלת פולנית גאה, מצהירה בזאת שמגיע לי!
ככה גידלו אותי. השמש זורחת לי מהתחת ומגיע לי הכל, כל הטוב, כל מה שיפה ושווה. מגיע לי להיות נאהבת ושמחה.
אז נעצור שניה להודות להורים שלי, שאת הבסיס שהניחו בשבילי אני מרגישה בכל שעה של כל יום.
וראו זה פלא… בגלל שאני משוכנעת לחלוטין שמגיע לי הכי טוב מהכל, זה גם קורה! אם הייתם שואלים אותי בגיל עשר איפה אהיה בגיל חמישים, התמונה שהייתי מציירת לכם היא תמונת החיים שלי עכשיו, אחד לאחד.
יודעים מה? ייתכן שהמציאות עוד שדרגה לי טיפה.
למה זה מגיע לי? כי ככה. מגיע.
עכשיו אני אשתדל להיות ראויה לכל הטוב הזה. כשאתם מרגישים שמגיע לכם, קל יותר לתת לאחרים, כי אתם משוכנעים לגמרי שגם להם מגיע. זה הקטע עם “מגיע”. יש מספיק לכולם. אף אחד לא בא על חשבון השני.
בשלב הזה הברוניה בראש שלכם מצקצקת בלשונה ואומרת: נו, ברור. זותי החיים שלה דבש. יש לה הכל, והכל בא לה בקלות. נורא קל לה להגיד מגיע, והמציאות מסתדרת לפי זה וחרטא. נראה אותה בחיים נורמליים של אנשים…
מי שמכיר אותי יודע שעברתי לא פחות מבחנים וזמנים קשים מכל אחד אחר: כלכלית, פיזית, נפשית…
וגם אני שאלתי את עצמי: למה זה מגיע לי?
רק בהפוכה.
פה, ברוניה, מגיע המהפך האמיתי. תשתדלי לעקוב.
המילה “מגיע” מתפרשת גם כ”היה ראוי שיקרה לך”, אבל גם פשוט כ”בא”.
אז נסו רגע להחליף את המילה.
במקום “למה זה מגיע לי?” תשאלו “למה זה בא לי?”
“בא לי” זה ביטוי של ילדים, נכון? זה אומר “התחשק לי”.
אני בעד. הכי טוב להתבונן על העולם בעיניים הנקיות של ילד.
אז מה שקורה לכם, במקום איזה עונש מאיזו ישות עלומה, הוא פשוט מה שהתחשק לכם שיקרה.
ברוניה: אה, אז אני בעצם רציתי שיקרה לי משהו רע?
לא. ובכן, לא בדיוק. מה שקרה זה שלא הקשבת בשיעורים, ברוניה. ומי שלא מקשיב השיעור בא לו יותר מחודד, יותר לפנים. או שהגיע הזמן לעלות רמה ולהיבחן על הרמה הקודמת. אז זה שקרה משהו “רע” (אין רע!) רק אומר שמשהו ממש טוב הולך לקרות – את תגדלי – אם רק תביני מה הוא בא להגיד לך, מה בדיוק את צריכה להבין, איפה את גדלה מזה.
אז תעשו לי טובה, אתם, תוציאו לפנסיה מוקדמת את הברוניות.
תדמיינו את עצמכם בעתיד הכי מזהיר שיכול להיות, ובכל פעם שקורה לכם משהו טוב, תגידו לעצמכם – ברור שזה קרה לי. זה מגיע לי!
וכשקורה לכם משהו לא טוב, כשמשהו כואב לכם, תחייכו, כי כנראה הגיע הזמן לצאת מעוד גולם ולפרוש סט חדש של כנפיים צבעוניות, ומי ידע מה תהיו, לאן תוכלו עוד להגיע? רק תזכירו לעצמכם שמגיע לכם. מגיעה לכם גם ההזדמנות לצמוח. אל תפספסו אותה. אל תתכחשו לכאב. תעיפו את הפחד לאותו בור שאליו זרקתם את ברוניה. תסתכלו לכאב בעיניים ותבדקו מה אתם לומדים ממנו, ואז תעופו.
כן. זה עד כדי כך פשוט.
בימים האלה במיוחד, שאנחנו עומדים בפני כל מיני מבחנים ששום ברוניה לא יכלה לדמיין לעצמה… בימים האלה חשוב במיוחד לבדוק, בכל זאת, איפה הרווחתם מזה. תמיד יש רווח, תסמכו עליי. תמיד. ה”מה הפסדנו” יחכה לכם, תרצו או לא תרצו, מחוץ לדלת, אז תעזבו אותו לרגע, ותחשבו על מה הרווחתם.
כי מגיע לכם!
חגשמייח שיהיה!
#פילוסופיה_בשנקל
צילום: פזית עוז
