את חירותי

5e8c6c0a39cc3.jpg

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.

ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת

“זה מין חג שכזה” היא ממשיכה לזמזם כשחווה אלברשטיין שרה ברדיו.
המילים שבראשה מתלבשות על הלחן של מוסטקי ודמעות מרוגשות נשפכות ממנה החוצה היישר על קוביות תפוחי האדמה המתובלות בשמן זית, מלח ופלפל שחור גרוסים והרבה טימין.
היא מצליחה לעצור דמעה אחת באצבעה ומכניסה אותה לפיה. “מתוקה,” היא מחייכת לעצמה, לא מפסיקה לזמזם מילים שלה ושל ג’ורג’ בערבוביה. בדיוק כמו שהיא מרגישה, מערבולת של געגוע.
בימים הללו בהם היא הרבה עם עצמה היא לומדת שגעגוע אצלה זה פשוט אהבה. או יותר נכון החוסר באפשרות לממש אותה במגע.

עוד דמעה כבדה נשפכת על גב ידה והיא שואבת אותה אל פיה. “זו בטעם חריף מתוק, הטעם האהוב עלי.”  היא מעפעפת ומבינה שזה טעם הערגה שלה. 
יש משהו בחריפות הכמיהה שמפזר תחושה נעימה בתוכה, גם אם לעיתים כואבת.
במיוחד כשהיא יודעת שיש נקודת סוף לכיסופים. מתי שהוא יגיע הרגע בו הכל יקרה.

את הגעגועים למה שכבר לא יהיה למדה לאחסן כל אחד בריח או טעם המיוחד לו. כשהם מגיעים כצונאמי, היא ממהרת לשקוע בטעם או בריח שלהם.
לפעמים היא סוגרת את העולם לכמה רגעים, מתכרבלת בתוך הזיכרון ויודעת שלהתגעגע זה אחת החירויות הכי גדולות שלה.
כשהיא עורגת יש לה חופש גדול בו הרצונות שלה מאד ברורים לה.
בתוך הכמיהות שלה היא צומחת, היא מלבלבת, הוא אוהבת.
היא חופשיה.

חג חירות שמח 

תמונת הקאבר של האישה שרואה יופי בכל מקום ודבר אביגייל פולק כוהן :*

נעה

לב פתוח, הבלוג של: נעה גביש

זה הלב שלי ויש בו מקום לכולם, מכל הסוגים, לאהבות מכל המינים והזנים השונים שלהן.כאן ארשה לעצמי לדבר, לשיר ולספר אהבה איטית, כועסת, שונה, אישית, כללית וגם אהבה עצמית של אדם לגופו ונפשו.

סיפורים נוספים של נעה גביש

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר