נתן / לבנה מושון

נתן / לבנה מושון

בילדותי הרחוקה, כשהרדיו היה תיבת עץ מלבנית בעלת עין ירוקה ואני עוד האמנתי בתמימות שקולו של הקריין או הזמר בוקע מתוכה, שמעתי על החייל נתן. "נתן, נתן", היה שירו היותר ידוע של הזמר ג'ו עמר, שהתפרסם בקולו העמוק והחם. על נתן ידעתי שהיה קשור לצבא, לרימון ולאסון. רק שנים מאוחר יותר הגעתי לסיפור חייו המלא, ולבי נחמץ. בכל שנה סיפרתי לתלמידיי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל את סיפורו הנוגע ללב של נתן אלבז.

נתן בן ה-21 היה בחור מאושר. הוא אהב את המחנה הצבאי כביתו שלו. אוהלו ומיטתו היו המקומות היחידים שהיו שייכים לו. מחוץ לשערי המחנה לא היה לו קרוב או מודע בישראל, ונתן, חייל בודד, לא התלונן. בני משפחתו של נתן התגוררו באותה עת בעיר צפרו אשר במרוקו. נתן, שנולד ב-1932, היה הבן הבכור מבין חמשת ילדי משפחת אלבז. הוא הצטרף ללומדי העברית בעירו וחלם על עלייה לארץ-ישראל. התלהבותו הציונית גברה עוד יותר לאחר קום המדינה. עוד טרם מלאו לו 18 שנה, החליט נתן לעלות לישראל ולהגשים את חלומו. הוריו התנגדו קשות לעזיבתו. יום אחד סיפר להוריו שהוא הולך לקולנוע, אולם הערים עליהם. הוא הלך למקום המפגש עם שליחים מישראל ולא שב. מישהו מידידיו בא למחרת היום וסיפר להורים המודאגים שנתן יצא בדרכו לארץ-ישראל. הוא התגייס לצבא ב-1952 ושירת בחטיבת גבעתי,

בעת הכוננות שהיתה במערכת הבטחון ב-10 בפברואר 1954, קיבל כל חייל שני רימוני-יד והכניס לתוכם מנגנון נפץ שהיה נכון לפעולה. אולם לאחר שבוטלה הכוננות, התנדבו נתן אלבז וחייל נוסף לפרק את מנגנוני הנפץ ולהחזיר את הרימונים למחסן הנשק הגדודי. השניים ישבו באוהל, עבדו ופטפטו, ונתן הירבה להזכיר את המסיבה שהיתה צפויה להתקיים באותו ערב. עד שלפתע נשמעה נקישה. נצרת אחד הרימונים, שהיה בידיו של נתן, השתחררה. כל מה שהתרחש לאחר מכן ארך ארבע שניות, זה משך הזמן שבו בוער פתיל הנמצא בתוך רימון-יד עד שהוא מגיע למרעום ומפוצץ את הרימון לרסיסי-רסיסים. ארבע שניות גורליות. מחוץ לאוהל הסתובבו החיילים - חבריו ליחידה של נתן. הם סיידו את שולי השביל. עם הישמע הנקישה הגורלית, זעק נתן: "רימון!" לשמע צעקתו תפסו החיילים שבחוץ מחסה. הם השתטחו על הארץ וחיכו לבאות.

נתן זינק החוצה מתחת ליריעות האוהל ולא מפתחו, ובידו הרימון. פניו היו מופנות לעבר גדר המחנה, לשם התכווין להטיל את הרימון. לתדהמתו, ראה כמה חיילים בשטח ליד הגדר ומשום כך פרץ במרוצה לעבר התעלה בקצה המחנה. אפשר שחשב כי בתעלה עדיף להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחיי אדם. החיילים שעקבו אחר מנוסתו בחרדה, ראו שהוא נעצר עוד לפני שהספיק להתקרב לתעלה. הוא קרב את היד שלפתה ברימון לחזהו והשתטח על האדמה כשכל גופו מכסה על הרימון. ואז אירעה ההתפוצצות שהחרידה את הסביבה. נתן אלבז הקריב את חייו בהצילו את חבריו מפגיעה. בן 21 היה במותו. משפחתו עלתה לישראל ב 1962-, כשמונה שנים לאחר מותו. המשורר נתן אלתרמן, בשיר שכתב לזכרו ב"טור השביעי", אמר:

רַצְתָּ חִישׁ, בְּלִי עֲמֹד, כְּאִלּוּ

אֲחַזְךָ הַטֵּרוּף כִּי עַז.

רַצְתָּ חִישׁ וּפָנִים הֶאֱפִילוּ

כִּפְנֵי אִישׁ הַפּוֹרֵץ לָבוֹז בַּז.

כֹּה מִהַרְתְּ לָרוּץ שֶׁאֲפִלּוּ

הִצְטַדֵּק לֹא הִסְפַּקְתָּ, אֶלְבָּז.

אוהבים וזוכרים

בלוג אירוח לסיפורי גבורה וגעגועים לאלה שנפלו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה.