מה היא עצמאות?

מה היא עצמאות?

אני לא פטריוט.
לא ציוני אני.

זה לא אומר שיש לי משהו נגד המדינה, יש לי משהו נגד רעיון המדינות. נגד גבולות. אני לא מאמין שאם נולדתי להורים מסויימים, בארץ מסויימת אני מחוייב לאותה ארץ. או למסורת מסויימת.
ניחנו ביכולת בחירה. אני בוחר את המנהגים מבית הורי שמתאימים לי ואני יכול לבחור את המקום שאני בוחר לקרוא לו בית.
האמת שתמיד קראתי בית למקום בו אני נמצא כרגע. אם זה כשאני מבקר אצל הורי, או חדר במלון ללילה בין שדה תעופה אחד לאחר או אפילו האוהל בו נישן באמצע טיול שטח.
ואולי בזכות היכולת הזאת אין לי את הצורך להתחבר למקום מסויים. או אולי זה בזכות היכולת שלי להסתכל על העולם מהצד, בלי לשפוט. לקבל את המערכת כמות שהיא ולנסות למצוא את דרכי היחודית בה.
אף פעם לא היה בי הצורך להגדיר את עצמי כחלק מקבוצה מסויימת, להיפך, תמיד נלחמתי למצוא את הדרך שלי. את החשיבה העצמאית. את הבחירה שלי.

שלום, אני דני ואני אנרכיסט.

אני לא מאמין ברעיון המדינה. לא מאמין בחוקים ותקנות. לא מצליח להבין איך משהו שלא חוקי במדינה אחת חוקי במדינה אחרת.
בכל מדינה בה חייתי, התבוננתי במערכת, כביכול מהצד, והתאמתי את חיי פחות או יותר למערכת החוקים הקיימת. יכול להיות שעשיתי מעשים לא חוקיים, אבל תמיד פעלתי לפי מערכת הערכים שלי. אני לא גונב לא בגלל שזה לא חוקי אלא בזכות הערכים שלי. מאותה סיבה אני גם לא משקר, למרות שבאופן מפתיע זה חוקי לגמרי.

תמיד משעשע אותי המשפט : "רק בישראל", בין אם נאמר לחיוב או לשלילה. אנחנו לא המדינה הכי מושחתת בעולם, לצערי יש עוד הרבה מדינות שמושחתות לפחות באותה הרמה. ואנחנו לא המדינה הכי נהדרת בעולם, יש עוד מלא מקומות נפלאים שקורים בהם דברים מופלאים.
אנחנו מדינה כמו כל מדינה. יחודיים בדרכנו בדיוק כמו שאר המדינות. אני כן מאמין שבגרעין האנשים שבנו וממשיכים לעצב את המערכת, יש את הכוונה הכללית לעשות טוב.

כשחזרתי לארץ אחרי מעל 15 שנה, לא הייתי בטוח שזה המקום שאני אבחר להשתקע בו, אבל מה שגרם לי להישאר, להפתעתי הרבה, זה האנשים.
לא בתור קבוצה אלא בתור פרטים. יש משהו באופי הישראלי שאני מאד מתחבר אליו.
יש חום, יש פתיחות בין אישית. יש אכפתיות וחברותיות.
אני מכיר אנשים קיצוניים בדעתם, שמאחלים מוות לקבוצה שלמה של אנשים אחרים, אבל כשהם פוגשים בן אדם מהקבוצה הזאת בסיטואציית עבודה או חברותית הם חמים ומתחשבים ואכפתיים.
והלוואי שהיינו יכולים להתנהג כקבוצה כמו שאנחנו מתנהגים כיחידים. הלוואי שהצורך שלנו להגדיר את עצמנו כעם לא היה מוליד פחד מעמים אחרים.

אז אני לא אוהב מדינה אחת יותר ממדינה אחרת. אבל אני אוהב את הישראלים. כאנשים. כיחידים.
ואם זה לא נחשב פטריוטי, אז כנראה שאני לא.

מכתבים לאהבה - דני

העולם מתנהל על פי שני כוחות עיקריים : אהבה ופחד. כשאנחנו מחוברים לאהבה הבחירות שלנו קלות, זורמות, ברורות לנו. שאנחנו בוחרים בפחד, אנחנו לא רואים ברור. אנחנו מבולבלים. אנחנו מסתובבים בעולם ללא דרך או מטרה. 

אני מתחבר לאהבה. 

אני בוחר באהבה.

אני כותב אהבה. 


אני דני, הורה יחיד, או כמו שאני אוהב לקרוא לעצמי אב בודד (תרגום מילולי מאנגלית שמצחיק רק אותי) מגדל כמעט לגמרי לבד נער מתבגר.