מים ואש

מים ואש

המים הרטיבו את כפות רגליה היחפות, הם היו חמימים וקרירים באותה המידה, ונסכו בה תחושה של רעננות. היא כולה הייתה מים. מזל דגים טיפוסי. משתפכת בקלות, נוטה להזדהות יתר עם הסובבים אותה, מחבקת כמו שמים מחבקים, עוטפת כמו שאמבטיה חמה עוטפת, ובוכה. כן היא בכתה מהר ומכל דבר. מיד היו עיניה המימיות הופכות לנוצצות ואחר כך לכמעט שקופות ואז היו נוטפות מהן הדמעות השקופות והחמות. היא בכתה למראה של חיפושית הפוכה על הגב, למראה חתול עזוב זנב, או כלב מצטנף בפינת רחוב . כמובן שסיפורים ואנשים הפכו אותה לשלולית מים גדולה. בראש שלה כל סיפור הפך מיד להיות הסיפור שלה, היא הצטערה שלא יכולה הייתה לעשות אחרת כשהדבר קרה, או שלא הייתה נוכחת לתת תמיכה, או חיבוק, או אהבה.

המים הרטיבו את כפות רגליו היחפות. הם היו חמימים מידי לדעתו והוא לא הצליח לחוש את הקרירות שהיא חשה. הם נסכו בו תחושה של אש...היה לו חם. הוא כולו היה אש. מזל טלה טיפוסי. החום הטריף אותו. אצלה בבית היה ישן על הריצפה "ככה הכי נעים לי" היה אומר לה. והיא שתמיד היה לה נעים או קר, הייתה מתעטפת בשמיכה שלה כמו בלינצ'ס מגולגל. כך הוא היה, כולו אש ותימרות עשן. מתלקח מהר, שורף איתו כל מה שנמצא בדרך, מלהיט יצרים, מגביה להבות בהתלהבות, בתשוקה יצרית, או בעצב ופחד עמוק. הכל בעוצמה גבוהה, ובדרמה שלא הייתה מביישת טלנובלה מתקתקה.

וככה הם התחברו להם. הדגיגה המימית והטלה הבוער והמפגש ביניהם הצית אש גדולה. "מים רבים לא יכבו את האהבה" כתב החכם מכל אדם ב"שיר השירים". ואכן אהבתם עלתה ופרחה כמו גלי ים גבוהים, כמו מדורה גדולה. עד שיום אחד האש כבתה. המים שטפו כל פינה והלהבות פינו מקומן לדמעות.

"רצית לטרוף את החיים באהבה שלך" הוא הטיח בה והיא בדמעות ענתה ששרף אותה באהבה. שלא נתן למים שלה לחלחל אליו ולעטוף אותו ברכותם. "אני כבר לא מתלהב כמו פעם" הוא הביט בה בעיניים כבויות. "נשרפנו והפכנו לאבק מדורות"

"הדמעות של היום הם הגשם של מחר" היא אמרה לו ופנתה אל הגשם שבא ושטף את הכל, גם את הכעס וגם את התשוקה, גם את העצב וגם את השימחה.

ימים שלמים הלכה ודעכה כמו עוף החול המתכנס אל האש, שממנה תיוולד אחר כך מחדש.

 

תודה ל חגית דאבוש על ההשראה ששאבתי ממנה .

Photo by Dylan Sauerwein on Unsplash

נורית בורגר ינאי - מכאן ומשם, ובעיקר מהלב

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום

מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.


סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי - מכאן ומשם, ובעיקר מהלב