מאז ומעולם היו לי בעיות עם אוויר.
הדבר הזה שכולכם לוקחים כמובן מאליו – לשאוף, לנשוף – שאתם עושים אוטומטית, בלי לשים לב בכלל, תמיד היה בשבילי התמודדות.
מגיל צעיר נהניתי מאסטמה.
כן, אני אומרת נהניתי. אם לא הייתי נהנית, לא הייתי מארגנת לעצמי אותה. אין כמו דבר כזה כדי לעמת אתכם עם הפחדים הגדולים ביותר שלכם, וגם עם הניסים הגדולים ביותר, אם אתם מוכנים להקשיב.
לעומת האוויר, שהיה תמיד בעייתי, למים היה לי יחס אמביוולנטי.
מצד אחד, לא סתם ההורים שלי קראו לי גל. הים הילך עליי כשפים. עד היום. מראה הגלים הנשברים יכול לחסל אצלי כל עצב או כעס.
הייתי צוללת מתחת למים, על פניי משקפת ענקית שכיסתה גם את האף, או אף מוחזק היטב לחוץ בין שתי אצבעות, ולא רציתי לעלות יותר. הייתי מוכנה להישאר שם לנצח, בשקט הזה שלחש לי אהבה, אבל בסוף נגמר לי האוויר והייתי חייבת לצאת.
אבל אם לא סתמתי את האף והגנתי על העיניים, היתה לי תחושה שהמים יזרמו לריאות שלי ללא מפריע ואני אחנק ואמות. העובדה שריסקתי את האף עם כל המחיצות הפנימיות שלו בכיתה ח’ לא הוסיפה שום דבר חיובי להתמודדות הזו.
אפילו אם השפריצו עליי בבריכה חשתי שאני עומדת לטבוע אם רק טיפה אחת תיכנס לי לעין.
כן, זה טיפשי.
לקראת גיל 40 קרו שני דברים. אחד, הבנתי שנהניתי מהאסטמה כמו שאנשים נהנים להתגרות במוות, לקפוץ בנג’י מצוקים, כי כמה שלא תדע שהרגליים שלך קשורות בחבל, כמה פעמים שלא תעשה את זה, הגוף שלך יגיד לך שתיכף תתרסק על הסלעים ותמות.
הקטע הזה של להתגרות במוות ולברוח לו ממכר.
ברגע שהבנתי את זה (וגם התחלתי לקחת מלא ויטמין סי כל יום), נעלמה האסטמה. לא שמתי לב אפילו. איכשהו, משהו כמו חצי שנה אחר כך פתאום הבנתי שאין לי מושג איפה המשאף.
הדבר השני היה שהגבוה התחיל לשחות, ופתאום הייתי מוקפת אנשי מים, ובראשם המפקד, אורי סלע, הבעלים של “עולם המים” ומפתח שיטת WEST לשחיה.
וכולם צחקו עליי, שוחה שחיית ברווז עם משקפי שמש.
בכל פעם שהנושא עלה, אורי היה אומר: “אצלי את תלמדי לשחות עם הראש במים!” ואני הייתי אומרת: “לא יקרה. שחרר!”
אבל בסוף (או שאולי זו היתה ההתחלה) הייתי מוכנה לקפוץ מעוד צוק גבוה בנשמה – הפחד למות בטביעה.
אורי היה מאושר! ככה זה כשאוהבים משהו אהבה אמיתית. אתה לא יכול לסבול שמישהו אחר לא חולק את אותה אהבה. ותאמינו לי, האהבה שלו למים מדבקת.
אורי לימד אותי לשחות WEST, שיטה שמותאמת לי אישית, שמאריכה את השרירים ושומרת על הגב והצוואר. הוא ראה אותי מחכה רגע שהגל של הפחד יעבור לפני כל כניסה למים, וצחק יחד איתי על זה שאני לא מורידה את הראש, והעיניים שלו זרחו כשהוא אמר לי שעכשיו יש לי סגנון מושלם.
היום התחושה הזו, שלא האמנתי שתהיה לי בחיים, של נינוחות מוחלטת במים, של לתת לראש לצוף, לגוף לעוף, ופשוט להיות שם, ככה אני מרגישה במים – בבית.
אם אני קצת לא מרגישה טוב, הגוף כואב לי, או שאני סתם עצובה, הדבר הראשון שחולף במוחי הוא – אני חייבת מים! המים מרימים אותי, מרפאים אותי ומביאים לשיאים את האנרגיה והיצירתיות שלי. טוב, לא מזיק שאורי מטפל בי בהידרותרפיה…
בסרטון בסוף אני מספרת איך הגעתי למים (אל תצחקו עליי!) וגם מצולם חלק מאימון שלי (להוריד דופק! זה ספידו, לא חוטיני!).
באה הקורונה, וניתקה אותי, ואת כל האנשים של עולם המים, מהמים. מילא אני, שאני שוחה בשביל הכיף… אלפי אנשים שחייהם ואיכות חייהם תלויים בטיפולי הידרותרפיה, נותרו ללא הנחמה הזו. בשלושת החודשים שבהם הבריכות היו סגורות עולם המים ספג הפסד כלכלי חסר תקדים – מיליון וחצי ש”ח. מהמדינה עד כה לא נראתה עזרה…
אורי סלע הוא חבר שלי, אחד האנשים היחידים בעולם שיודעים עליי הכל, הוא מטפל בחסד עליון, מוביל ענף שלם, ומשמש בעצמו השראה אדירה למה אדם אחד יכול להשיג בעזרת אהבה וכוח רצון.
אז התגייסתי, וביחד העלינו קמפיין מימון המון, כדי להציל את עולם המים, לתת לו את האוויר שהוא נתן לי, ולכל כך הרבה אנשים.
אנחנו לא מבקשים שתתרמו כסף!! אנחנו מבקשים שתרכשו לכם אחת מאינספור התשורות הממש מוצלחות שיש שם, וככה תעזרו לנו.
אם אתם אנשי מים, כל מה שיש לעולם המים להציע פרוש בפניכם שם. אבל גם אם אתם לא! יש שם הרצאות מדהימות, כן, גם שלי, במחירים שלא יחזרו מחוץ לפרוייקט. יש אימוני כושר, טיפולים אלטרנטיביים ואפילו קורס טיסה. יש תשורה שמתאימה לכל כיס.
באים לעזור לי להציל את עולם המים?
הנה הלינק (שימו לב שאתם גוללים למטה את כל התשורות, כולל לחיצה על כפתור “עוד תוצאות”, שלא יברחו לכם הזדמנויות):
https://headstart.co.il/project/57938
