אני לא אדם אתגרי.
לא משוגעת על אתגרים באופן כללי בחיים שלי.
לרוב, לא אוהבת שמציבים בפני אתגר. לא כתחרות, לא כמשהו שיציב אותי במוקם של הצלחה במושגי החברה.
אבל, מאד אוהבת שגורמים לי לחשוב, נותנים לי משימה שמייצרת אצלי רצון להתמודד, רצון לנסות ולהתנסות. אוהבת שמניחים בפני מראות ומושגים שגורמים לי להביט פנימה ולהוציא החוצה תוצרים שונים ממה שהיו בי עד כה.
החיים שלנו מלאי מהמורות, לא תמיד אנחנו חווים אותם ככאלה.
כשאני מסתכלת אחורה על שנותיי, עברתי לא מעט, כמו כולנו. בהרבה מהמסלולים האתגריים כלל לא הרגשתי קושי. רק לאחר מעשה’ לאחר שָנים, או כשמישהו שאל אותי איך עברתי, התמודדתי, הבנתי שזה היה מסע רפטינג סוער. אבל אז כשהייתי בסירה פשוט חתרתי, שטתי, התהפכתי, כמעט טבעתי, גם נחתי. עשיתי כל מה שצריך כדי לעבור את המפל הבא. לא הפסקתי עד שהגעתי לחוף שהרגיש לי נכון ובטוח.
לעיתים אני תוהה לעצמי, האם ההתייחסות למשהו כאל חלק מדרך ולא כהר שתקוע באמצע, היא כזו כיוון שאולי לא הבנתי את המהמורה הקודמת. או, שהיא נקודת המבט שגורמת לדרך להיראות מסלול ולא תהום או עליה תלולה.
במשך השנים ובעיקר בשנים האחרונות, חוויתי כמה וכמה מסלולים מאד מאתגרים, כאלה שהעלייה בהם תלולה מאד. כאלה שהיה ברור לי מההתחלה שגם אם אני רואה אותם כדרך, הם מלאי מכשולים ולא מעט צלקות יישארו בי פיזי ונפשית.
ההתמודדויות האלה הוציאו ממני עצמה שלא ידעתי שיש בי וסביבי.
הן הוציאו ממני את עצמת הרכות והפגיעות. הוציאו ממני המון אהבה.
גרמו לי להתחבר לרגש העמוק הזה בתוכי ולימדו אותי להוציא הרבה ממנו החוצה.
העשור האחרון הראה לי שאני חזקה כשאני עם צוואר מתוח ומוגש גם באזורים הפגיעים שלו. שהחיבוק שלי עוטף בחוזק ואומץ עם פתחי אוורור. וכשהלב שלי פתוח לרווחה לקבל אהבה וחיבוקים וגם עזרה והאערות
כי
כדי לחיות צריך להיות וכדי להיות צריך להרגיש,
כדאי לא לפחד מלהרגיש, גם כשהרגש הוא לעיתים – פחד-:)
ולחיים ברגש, לדעתי ואצלי, יש קשר ישיר להתמסרות.
כשהתרתי לעצמי להתמסר אלי, אל האמת שאני ושבתוכי, אל כל המכלול שאני, התחלתי לאהוב אותי.
כשאני מסורה ומתמסרת אלי אני משוחררת מכל הדעות והמחשבות של אחרים בנוגע אלי.
כשאני מתמסרת לי, אני יכולה להתמסר לכל דבר ואדם שנכון לי.
כשאני מתמסרת אל תוכי, אני יותר קרובה אל עצמי.
כשאני יותר קרובה אל עצמי, אני מי שאני רוצה ויכולה להיות.
כשאני מי שאני רוצה להיות אני מתעמתת ומאמתת את עצמי כל פעם מחדש.
כשאני אהובה על עצמי אני יותר פתוחה, משחררת משוחררת ומאפשרת.
כשאני פתוחה ומשחררת אני מאפשרת לאנשים לאהוב אותי כפי יכולתם ורצונם.
כשאני פגיעה מרצון ומאהבה, יש בי מקום לתת המון אהבה.
בוא נדבר אהבה בעצמה
צילמה אותי פגיעהו צוחקת אורית בר אור שמצלמת לי את החיים 🙂
