גבר הולך לאיבוד

5f4b5c27afb51.jpg

“איזה שירים את אוהבת?” הוא שאל אותה ממש באחת הפגישות הראשונות שלהם. היא עצמה את עיניה, התחילה להתנועע לקצב פנימי שנשמע רק בראש שלה, ואמרה לו אני אוהבת את השירים של שלמה ארצי.

“רצינית???” הוא מביט בה בפליאה, חשב שהיא יותר מתוחכמת.

היא פקחה את עיניה מזמזמת את “גבר הולך לאיבוד” בשקט…”ברור שאני רצינית” ענתה לו “שלמה ארצי כותב את החיים שלנו, מצליח להכניס לשירים את כל הרגשות שבעולם, אני מכירה בעל פה, את כל המילים של השירים הישנים שלו”

הוא צחק אליה וחיבק אותה, חשב לעצמו שהיא כזו מתוקה אפילו שהיא אוהבת את שלמה ארצי. “את יודעת שאצלנו קוראים לו “שלמה קרצי”?? לא אוהב את השירים שלו” .

“הכל בסדר” היא אמרה “אנחנו אנשים שונים, לא חייבים לאהוב את אותם הדברים…אגב אתה יודע, הייתי פעם בהופעה שלו בקיסריה, זה היה מחשמל, הופעה של שלוש שעות, לא הפסקנו לשיר ולרקוד, חוויה דתית כמעט”

עבר הרבה מאז השיחה הראשונה הזו ויום אחד התקשרה אליו ואמרה לו בשימחה “קניתי לנו כרטיסים להופעה” הוא לא ממש התלהב, זו הייתה תקופה קשה בחיים שלו, התלבט לגבי העתיד המקצועי שלו, היה בלחץ עצום. “תקשיב, תקשיב, שלמה ארצי מגיע להופעה בבריכת הסולטן, לוקישיין מטורף להופעה שלו” הוא שתק מן העבר השני של הקו, ניסה למצוא את המילים, הוא הרי אמר לה פעם כשהתחילו לצאת שהוא לא אוהבת את שלמה ארצי, אז מה נסגר איתה?? “יופי, את זוכרת שאני לא אוהב את שלמה ארצי?” שתיקה השתררה מצידה “אופס” היא אמרה בשקט “את האמת לא זכרתי את הפרט הזה, אבל תבוא? בשבילי? ניסע יותר מוקדם לירושלים, נאכל איזה משהו טעים, נבוא להופעה בכייף. אני מבטיחה לך שיהיה לך כייף!! אתה לא יכול לדמיין את העוצמות של ההופעה הזו וגם קניתי כרטיסים במקום ממש טוב, תראה יהיה מעולה!”

היום, שנה אחרי אותה הופעה. אלבום התמונות של גוגל מקפיץ לה את התמונות מהיום של ההופעה.

היא מביטה בתמונות שדוקרות לה את הלב.

היא נזכרת שהוא הפתיע והזמין להם חדר בבית מלון קטן לא רחוק מבריכת הסולטן, נזכרת איך עלו כבר בצהרים לירושלים, שוטטו בשוק מחנה יהודה, אכלו בדוכן קטן של אמפנדס, שתו קוקטייל קר ומרענן, עשו אהבה של אחר הצהרים במלון הקטן ויצאו רעננים להופעה. ברחובות ירושלים הייתה תחושה של חופש, של קרנבל. משפחות עם ילדים צוהלים, זוגות אוהבים, קבוצות של חברות וחברים, מופעי רחוב צבעוניים, מוסיקה מכל עבר – חגיגה אמיתית. הוא התרגש כמו ילד, שמח עם האישה שאיתו, שמח מיום החופש הכייפי שלהם, שמח מההזדמנות להיות בהופעה של הזמר האהוב עליה…

המקום שישבו בו באמת היה מעולה, הבמה הגדולה הייתה מוארת בצבעים והוא הסכים להודות בפני עצמו שהוא מתרגש. הם הצטלמו בסלפי משותף והיו פשוט מאושרים מהרגע. מהשנייה שהזמר הנערץ עלה לבמה, הם לא הפסיקו לשיר את השירים בקול ובגרון ניחר.

היא הביטה בו שר את כל המילים ולא האמינה שהוא יודע אותן. הוא חיבק אותה כששרו יחד את “גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת”.

אחר כך בסוף ההופעה כשהלכו יד ביד לחפש מקום לאכול, אמר לה שהשיר הזה הוא השיר שלו. שכל החיים הרגיש כמו גבר שהולך לאיבוד. ובכל בוקר כשהוא שותה את הקפה שלו במרפסת, הוא מרגיש יותר ויותר גבר, יותר ויותר אבוד. היא לא יכולה הייתה להבין את המשמעות העמוקה של הדברים שלו. לא הבינה כמה אבוד היה, כמה הלך לאיבוד כל יום, עד שאבד לה לעד.

 

nuriyot013net-net

מכאן ומשם, ובעיקר מהלב, הבלוג של: נורית בורגר ינאי

אישה, אמא, מכאן ומשם ומכל מקום מטיילת בדימיון, משוטטת בדרכי הנפש שלי, נושמת את האוויר שלנו וחולמת על צלילות הרים במקום אחר. כותבת למגירה ובעיקר במחשבה.

סיפורים נוספים של נורית בורגר ינאי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר