מה אני רוצה להיות?
השנה,
בכלל…
השאלה הזו מגיעה אלי אחרי ימים שבהם אני מרגישה נחיתה, או יותר נכון תעופה בגובה נמוך.
ימים בהם אני מזכירה לעצמי שזו תקופה שכזו ושאני מכירה את עצמי גם בגובה הזה.
הם מגיעים אחרי תקופה ארוכה שאני נמצאת במקום אחר בתוכי ובחיים שלי בכלל. מקום שמאפשר לדברים לקרות בדיוק כפי שהם קורים, ואני לא נבהלת, לא מתאכזבת, לא כועסת, לא מתוסכלת, לא מבקשת אחרת. נותנת לדברים להיות.
אחרי תקופה של עשיה, של מוצרים שמקבלים חיים משלהם, פתאום השאלה הזו צפה בי.
“מה אני רוצה להיות?”
הנחתי לה. חשבתי שתשקע ותניח לי אבל המחשבה לא עזבה אותי.
“תכתבי,” היא מכריחה אותי, “תכתבי אותי, אותך. תכתבי מה זה להיות, עבורך. תספרי לעצמך איזו נוכחות את רוצה בעולם שלך, לא בעולמות אחרים.”
אז התחלתי לכתוב, הכריחה אותי המפלצת, שום התנגדות לא עזרה.
ועם המילים הגיעו כל מיני הבנות.
נזכרתי שקודם כל אני רוצה להיות מי שאני, בשקט ובשלווה שלי.
הבנתי שאת הספר שלי אני רוצה להוציא אותו לאור גם אם אני עדיין לא יודעת איך.
“איך זה קשור למה את רוצה להיות?” מתעצבנת עלי המפלצת, “את ההיפראקטיביות שלך סיימת לפני כך וכך שנים, הגיע הזמן להיפרד מהפרעת הקשב הזו, תתמקדי הלוווו, מה את רוצה להיות?”
אני רוצה לכתוב טורים אישים, חושפניים, שלא מפחדים לגעת בעירום הנפש שלי וגם בעריית הגוף.
אני רוצה לסיים את הספר הזה. הוא חשוב לי בעיקר בגלל המסר והרעיון שאני רוצה להעביר בו.
אני רוצה להיות פותחת דלתות נעולות, דלתות לחדרי האפשר, בראש ובלב של אנשים
אני רוצה להיות נוכחת בידיים פתוחות, חיוך מאיר ולב אוהב ומקבל כל.
אני רוצה להיות המטה שמראה לאנשים שאת ים סוף כל אחד חוצה ועובר בדרכו שלו וכל הדרכים מובילות למקום הנכון לאותו אחד.
אז מה אני רוצה להיות?
אני רוצה להיות מסוגלת להתחיל, להמשיך ולסיים בדיוק היכן שזה מסתיים, בלי מחשבות. בלי להתקע. אני רוצה להיות מובנת לעצמי.
אני רוצה להיות. נוכחת, מרגישה, אוהבת, נותנת, מקבלת.
אני רוצה להרגיש את החיים, לחיות אותם. ליהנות מעצם היותי כאן ללא רגשות אשם על כלום.
להביט על עצמי במראה ולחייך בדיוק אל מה שיש.
שנה טובה מלאה בכל מה שתרצו להיות
תמונת הקאבר היא מסשן צילומים זוגי שעשתה אהובתי שירני
