הגיע הזמן שמישהו יבקש פה סליחה באמת.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מאלפי חרדים שמכבדים את שלטון החוק, שחרדים לבריאותם, שמפעילים, בנוסף לאמונה, גם היגיון בריא ושכל טוב.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מאלפי ערבים שלא הולכים לחתונות, שמסתגרים בבית ועוטים מסיכה.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מאלפי שמאלנים שלא מכחישים קורונה, ששומעים לכל ההנחיות ועדיין מתעקשים לנצל את זכותם החוקית להפגין.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מאלפי ימנים שבאים להפגין, על זה שקראו להם שמאלנים.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מכל הנשים שמוכות, מפחדות או סתם מקטינות את עצמן לאפס.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מכל הבנות הצעירות שמפחדות ללכת לבד בלילה, או בכלל, שמפחדות להפנות לרגע את הגב לכוס המשקה שלהן בפאב.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מכל הגברים הנהדרים, המעצימים, המכבדים, שלעולם לעולם לא יעלה בדעתם להטריד אישה, שלא לדבר על להפעיל נגדה כוח.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מכל הלהט”בים, מכל אלה שלא מרגישים נוח בגוף שלהם ורוצים להחליף.
הגיע הזמן שמישהו יבקש סליחה מאנשים שבנויים שונה פנימית, שרגישים מדי, שקל להם לבכות, אבל גם לחבק.
הגיע הזמן.
הגיע הזמן שאנשים יבקשו סליחה מעצמם, על זה שהם חיים כמו תולעי עפר, מיום ליום, כמו טבלת ייאוש עצומה, מכניסים מצד אחד ומוציאים מהשני, חוזרים שוב ושוב על דפוסים שספגו בילדות מבלי לעצור לרגע ולחשוב למה.
הגיע הזמן שאנשים יבקשו סליחה מעצמם, על זה שהם מכלים את ימיהם ברדיפה אחר ממון, שררה או סתם דברים חומריים, ואפילו לסגור את החודש, בלי לעשות שום דבר למען הנשמה שלהם בת האלמוות, למען הכלל, למען הילדים שלהם, למען אהבה.
הגיע הזמן שאנשים יבקשו סליחה על זה שנסחפו בחדווה אחרי שיטפון אחר שיטפון של רגש קולקטיבי שהוא זעם צדקני, בלי לראות שום דבר אחר, בלי לראות לרגע את הצד השני, בלי להבין שהצד השני הוא תמיד תמיד אנחנו.
הגיע הזמן שאנשים יבקשו סליחה על טפשות, קנאה, צרות עין, רוע לב, חמדנות, ויותר מהכל על זה שהם נכנעים לפחד, שהוא מה שעומד מאחורי כל אלה.
אבל זה לא יקרה, נכון?
אנשים יגידו “סליחה אם פגעתי”, שזה “לך תמות. אני צודק”, ואז יחזרו לענייניהם.
מי שצריך ממש לבקש סליחה לא יעשה את זה לעולם, כי כדי להגיע למצב כזה אתה צריך לראות רק את עצמך, ואין סיכוי שתחשוב שאתה צריך להתנצל בפני מישהו.
יש פה מישהו שלא חייב באף אחת מהסליחות האלו?
אז אני אעשה את זה במקומכם:
סליחה.
סליחה אם נפלתי להכללות. סליחה מכל מי שחשבתי שלא יבקש סליחה באמת, ובאמת עשה זאת. סליחה אם לא תמיד פרגנתי. סליחה אם לא עשיתי מספיק. סליחה מכל מי שנגעתי לו בפצע וזה כאב לו. סליחה מכל מי שלא הצלחתי להגיע אליו. סליחה ממש שלא יצאתי מספיק לזעוק את עלבונה של הארץ הזאת, אהובתי.
סליחה מכל האנשים הנפלאים שיש פה על המציאות המעוותת שאנחנו חיים בה, שאם אני פה, אז אני חלק מיצירתה.
אני לא צמה ביום כיפור. אני מענה את נפשי על בסיס יומי.
אבל ביום הזה של דומיה ותפילה, ומאחר שכפו עלינו בידוד, אולי כדאי שכל אחד יבדוק את עצמו רגע, לא אם הוא גנב או חילל שבת, אלא איפה הוא נפל בקטנות. זה רגש קולקטיבי שדווקא טוב להתחבר אליו.
ואז תקחו את היום הזה, ותכפילו אותו פי 365, ואל תורידו מזה את העיניים.
אנחנו בני אנוש, מועדים לטעות, וזה בסדר. אבל אם נקדיש כל יום רק דקה אחת למחשבה על השאלה “מה עשיתי היום למען אהבה?”, ותהא זו אהבת האל, אהבת הארץ, אהבת אדם, אהבה לילדים שלנו או אהבה רומנטית, אז נוכל להבטיח שאנחנו בדרך הנכונה, וזה כל מה שאפשר לבקש.
חתימה טובה שתהיה לכם!
שיהיה לכם כיפור מועיל, מה שאתם לא עושים בו, שייפתחו שערי שמים ויימחל לכולנו, ונוכל לחזור לשגרה, רק טובים יותר.
