חמש בבוקר.
הגוף שלה מתעורר היא נמתחת ונושמת עמוק את האוויר הקריר שמתגנב מבעד לחריצי התריסים.
בעוד היא שואפת אוויר שיעיר גם את נפשה היא מרגישה בידו מתהדקת על ערפה וכל היום של אתמול מתנפץ בתוכה כמו בלון הליום.
היא מסובבת את ראשה ונתקלת בעיניו הכהות הבוחנות אותה.
אגודלו מלטפת את גומת העורף שלה מתחת לשיער ושאר אצבעותיו מתהדקות על צווארה גולשות לכיוון קנה הנשימה שלה ומושכות אותה לעבר צווארו.
היא נצמדת לשקע ההוא בצווארו המקום שלה, הפינה שלה אצלו בה היא שוכחת מהכל.
כשהשפתיים שלה מתחילות לגעת בעור שלו הכל מתנקז לשם. אין מחשבות, אין דאגות, אין כלום, הכל מתערפל ומתנקז לקולות ותזוזות העונג שלו.
היד שלו מועכת אותה לתוך צווארו ומונעת ממנה נשימה לכמה שניות, הוא משחרר אותה, נותן לה רגע לנשום ואוחז בצווארה, מקרב אותה אל שפתיו, נוגע לא נוגע.
“היה לך יום מתיש אתמול” הוא קובע “את נשארת כאן, במיטה, היום”
“אני לא…” ידו חוסמת את פיה, לא מאפשרת לה לסיים את המשפט, יד אחת שלו סוגרת עליה אזיק סגול שחבל רך וארוך מחבר בין שני קצותיו.
הוא מביט עמוק לתוך עיני הדבש שלה ומחייך כשהוא נועל את הצד השני של האזיקים למסעד המיטה.
ידה מלטפת ועוברת על כל פיסה מעורו החשוף בעוד הוא מסדר אותה בדיוק באופן שהוא רוצה שהיא תשאר עד שיחזור.
הוא מתכופף מעליה לוודא שהא יכולה לזוז לאורך המיטה עם האזיקים והזין שלו כמעט זקור לגמרי נוכח לו מול פיה. גופה נמתח, התרגשות פנימית מבעבעת בה. היא שולחת את קצה הלשון שלה וטעמת בה את קצה הכיפה הזקורה לעומתה.
הוא נעצר “אמרתי? ביקשת?” מבטו ננעץ בלחייה הסמוקות והיא משפילה מבט. “אפשר אדון שלי?” היא לוחשת נבוכה.
נזכרת איך אתמול בלילה, שעה ארוכה משך אותה עד הקצה, עיטר אותה באטבים על פיטמותיה, הצליף בה עד שנחרטו בה הסימנים שלו, ובעוד הוא מצליף ומושך באטבים חדר אליה ויצא כשהרגיש שהיא מתקרבת לגמירה, לא מאפשר לה לגמור, כי החליט שהפעם היא תגמור אתו ורק פעם אחת.
“אפשר מה?” קולו רועם אל תך זיכרונותיה
“אפשר למצוץ לך בבקשה?”
כתשובה הוא נועץ את הזין המתוח שלו אל פיה
“את יכולה להתענג עליו, עד שאסיים לארגן אותך “
מחויכת היא מתמקמת בצורה נוחה תחתיו כך שהיא תוכל למצוץ וללקק בלי להשתמש בידיה.
היא אוספת את הזין עמוק לפיה ואז באיטיות היא מלקקת אותו מהשורש לכיוון הכיפה, שם היא מתעכבת מסובבת את הלשון סביב כיפת הזין שלו, עם קצה הלשון שלה עוברת על החור שבקצה הזין, שומעת גניחה קלה שלו, וממשיכה, שקועה כל כך בעונג שבמציצת הביצים והזין שלו שהיא לא שמה לב כללה שהוא סיים והוא נשאר מעליה מביט בה מחייך.
הוא אוחז בלחייה מחדיר את הזין שלו עמוק לפיה, רפלקס ההקאה מתעורר אצלה, ודמעות עולות בעיניה, היא נושמת עמוק והוא מזיין לה את הגרון עוד כמה פעמים ואז מתרומם.
“את השאר נסיים בצהריים” הוא קם ומניח את המחשב הנייד שלה לידה
“המחשב כאן, עד שאני חוזר תסיימי את הסיפור ואת שאר הדברים שאמרת לי שאת לא מספיקה לעשות”
“שום רשת חברתית, שום כלום רק תסגרי את כל הקצוות שכנראה זקוקים לדממה ושקט פנימי שלך כדי שתעשי אותם”
היא מביטה בו, תוהה אם להביע התנגדות ומבינה שאין טעם, מעבר לכך שאולי הוא צודק
ועצם העובדה שהיא כאן, אצלו, יודעת שהוא חוזר יתן לה את השקט לכתוב ולסיים את כל הדברים שנשארו פתוחים.
הוא מניח ליד הכרית אטבי מתכת שמחוברים בשרשרת “אני אבדוק התקדמות, אם היא לא תהיה לשביעות רצוני, את תצטרכי להשתמש באטבים הללו על פי דרישתי” היא מהנהנת, הוא יודע כמה היא לא אוהבת את האטבים הללו.
הוא נכנס למקלחת, “אתה לא רוצה שאבוא לקלח אותך” היא שואלת בזמן שהיא פותחת את המחשב
הוא לא עונה והיא נזכרת שיש שאלות שהיא צריכה לוותר עליהן.
היא פותחת את המסמך עליו היא מתקשה לעבוד.
כבר כמה ימים היא פותחת מוסיפה מילה, מגוללת לאחור, קוראת שוב ולא מצליחה לכתוב יותר ממשפט נוסף.
יש לה הכל בתוכה, יש לה הכל מול העיניים, בטקסטים שכתבה כבר במשך השנים ועכשיו הכל כאילו מתערפל, לא ברור, משהו התערער בביטחון של מה שהיא רוצה לכתוב ובמסר שהיא רוצה להעביר.
היא שקועה במסמך קוראת את שתי המילים האחרונות ופתאום מבינה כיצד עליה להמשיך והיא מתחילה להקליד.
מגבת נזרקת לעברה והוא כבר עומד קרוב אליה “נגבי אותי” הוא אומר.
“אוףף בדיוק כשהתחיל לזרום, חשבתי…” פיו חוסם את פיה הלשון שלו חודרת עמוק כאילו רוצה להגיע לעומק הגרון שלה והיד שלו מתלפפת סביב צווארה.
הוא מועך את שפתיו על שפתיה לעוד רגע ואז מתנתק “עכשיו אני בטוח שעוד משהו זורם אצלך חוץ מהמילים” ומניח בידיה את המגבת.
היא נעמדת על בירכיה ומנגבת אותו בידה המשוחררת.
“בשתי הידיים” הוא אומר ומביט אל עיניה
“אני לא מגיעה עם היד האזוקה ” היא אומרת ומביטה בו בחוסר הבנה, הוא שכח שאזק אותה?
“תתאמצי” הוא עונה כשעיניו לא משות מעיניה
היא אוחזת את המגבת בשתי ידיה.
הישבן הקטן והשריר שלו שהיא מכורה לו מנוגב על ידי היד האזוקה
היא מצליחה לרדת לכיוון שק הביצים הגדול והאהוב עליה, היא מסניפה את הדרך מהישבן כלפי מטה ומעבירה קלות את לשונה על הביצים שלו, היא שומעת את גרגור העונג שלו
“לנגב כלבה שלי ואת יכולה על הדרך להריח אבל ללקק זה בזמן אחר” הוא מרעים בקולו ומרחיק עצמו קלות ממנה, היא כמעט נופלת מהתזוזה הפתאומית שלו, ידיו אוחזות בכתפיה ומייצבות אותה.
הוא מרים אותה לגובה הפנים שלו “תמשיכי” הוא אומר כמעט ללא קול.
היא תלויה על ידיו ללא שום תמיכה מהמיטה. היד האזוקה מתוחה מעט.
היא אוחזת בכל יד בקצה אחר של המגבת וממשיכה לנגב אותו בעדינות.
המקום בו הוא אוחז בה מתחיל לצרוב לה “אני לא כל כך קטנה, לא כבד לך להחזיק אותי כך?”
הוא מצמיד את שפתיו אליה דוחף את הלשון שלו עמוק מלפף את לשונו סביב לשונה ומושך אותה קלות לכיוונו כשידיו לא מזיזות אותה ממקומה.
היא מרגישה כאילו ראשה עוד רגע יוצא ממקומו. הוא משחרר אותה ומניח לה לצנוח על המיטה סמוקה וחסרת נשימה.
“אני אחזור אחר כך, יש לך כאן כל מה שאת צריכה.” הוא משאיר את דלת החדר פתוחה והיא שומעת את את המפתח שנועל אותה בבית.
