It’s all about the journey, not the outcome.” -Carl lewis”
עוד כמה שעות נפתח דלת רחבה לשנת 2021.
אני מעיפה מבט אחורה לשנת 2020 מנסה להבין
האם היא בכלל הייתה כאן❓
האם אני הייתי נוכחת בשנה הזו❓
אני מבינה שהייתי בנוכחות של למידה, הקשבה והבנה שכדי שאמשיך להיות השראה עבור עצמי, עלי להגיע גם להתמודדויות שנמנעתי מהן שנים על גבי שנים.
ענינים שמוציאים אותי בגסות מכורסת הנוחות שלי. סוג של אימון קרדיו, אבל לא דרך הגוף אלא רק הנפש, הראש, הלב.
אני מאמנת את שרירי הלב והבטן וגם את שרירי המוח {שריר חדש, סתמו}
מותחת את כל החששות שלי כמו סדין על מיטה רחבה לו מידי ואני מבינה שעלי לדאוג לסדין חדש, גדול יותר, גמיש יותר. והגמישות הזו כואבת לי בשרירים. היא מפעילה בי חרדה מוכרת, היא לוחשת לי באוזן
בשביל מה את צריכה את כל זה?
חיזרי לקונכייה שלך, מה רע בלהישאר מי שאת?, שהיית?
בשביל מה לנסות?
למה להעלות דופק שיכול לפוצץ בך את וריד חמצן האהבה שבך?
אני מביטה לה בעיניים, רוצה כל כך לענות לה “את צודקת.”
אבל אני יודעת שהיא לא.
אני יודעת שהפעם אני צריכה להיפרד מהחרדה הזו.
לשים את הפחד מולי, ללא מלחמה להורדת ידיים אלא, לשיחה נעימה שלא מגרשת אותו אלא מבינה את רצונו להישאר להגן עלי ולהבהיר לו ש “תודה אבל אין צורך להגן עלי יותר,” כי הפגיעות שלי היא גם מקור הכוח שלי.
כשאני עושה ממקום רך שמוכן גם להרגיש הכל ולהיפגע, זה אומר שאני פועלת מתוך תשוקה, אהבה, הקשבה ועל ידי כך יוצרת שמחה בעלת ערך בחיים שלי.
אז לשנת 2021 אני בוחרת שהמילים הללו ילוו אותי ויזכירו לי את האנרגיות שלי
צילמה ברכות ובטונות אהבה אורית בר אור
