בוודאי יצא לכם כהורים להגיד (או כמתבגרים, לשמוע) ש “בדיקת גבולות” זה דבר בריא, ואפילו מומלץ.
יש, כך אומרים לנו, שלבים בהתבגרות שבהם אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, ואחת הדרכים הכי יעילות היא בדיקת גבולות אל מול אחרים, ובעיקר מול דמויות סמכות (הורים, מורים, מנהלים בעבודה וכו…)
תהליך בדיקת הגבולות איננו אירוע בודד, ומשך הזמן והתדירות שלו משתנים מאדם לאדם.
עד כאן, כולנו מסכימים נכון?
בדיקת גבולות = תהליך טבעי ובריא
ובזוגיות?
אוי ואבוי !! מה פתאום לבדוק גבולות בזוגיות? זה מאוד לא בוגר ולא אחראי, נכון?
אז זהו, שבעיניי, בדיקת גבולות בזוגיות היא קריטית לזוגיות מוצלחת.
רגע,
קחו נשימה, תכינו לעצמיכם איזה דרינק, ותקשיבו.
קודם כל, זוגיות היא יצור חי.
היא משתנה כי אתם משתנים, היא חיה ונושמת אותכם ואיתכם, והיא לא דומה היום למה שהיתה לפני יממה, או חודש, או שנה.
דבר שני, הדינאמיקה הנכונה בזוגיות תלויה לחלוטין בגבולות ההכלה של כל אחד ואחת מכם, כפי שכתבתי בפוסט הזה https://amour.co.il/amour-media-story-253210 בנושא שיוויון בזוגיות. “השיוויון בין בני הזוג צריך להיות על פי רמת ההכלה, כך שמעשית זה שונה מאדם לאדם”
ומה קורה לגבולות ההכלה?
משתנים, כל הזמן משתנים.
ולמה חשוב לבדוק אותם מדי פעם?
כי אחרת אנחנו לא מתפתחים כזוג, אנחנו תקועים באיזה רגע בזמן שבו היינו אנשים שונים והתנהלנו ממקום התפתחותי שונה. ההנצחה של הרגע הזה, מנציחה תפישה מוטעית שלנו האחד כלפי השני, וככל הנראה, מייצרת תיסכולים מיותרים שמרעילים את הדינאמיקה הזוגית.
בזוגיות, סטאטוס קוו פירושו דעיכה מתמדת, ובדיקת גבולות מאפשר לנו לצמוח יחד כזוג (או כמו שאמרה המלכה לעליזה “מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה”)
רגע, יש כללי בטיחות.
חשוב מאוד לזכור, שבכדי שבדיקת הגבולות לא תייצר תחושות שליליות, חייב כל צד לשמור על נאמנות לעצמו ולזוגיות
חובתו של הבודק, לכבד את הגבולות הנוכחיים, ולקחת בחשבון שהתשובות שיקבל לא בהכרח יתאימו לציפיות שלו, ויתכן שלא יהיה שינוי במצב.
חובתו של הנבדק, לבחון בלב שלם את גבולות ההכלה שלו ולענות ממקום נקי מריצוי ומחרטה. ריצוי או חרטה היא פגיעה באדם הכי יקר בחיינו – אנחנו
רוצים דוגמאות? בטח שאתם רוצים
בת הזוג שלי נורא רוצה לצאת לריטריט של חודש.
כשהיא באה אליי לפני שנתיים ואמרה שזה מה שהיא רוצה, הזדעזעתי. המחשבה להיות חודש בלעדיה, עם שגרת הבית, והילדים והעבודה, היתה יותר ממה שיכולתי לסבול. ואמרתי שאני לא יכול לתמוך בצעד הזה – זה גדול עלי
היא קיבלה.
היום אם תשאל, אגיד שכן, שאני אתמוך. עם חששות מסויימים, אבל זה כבר לגמרי בגבול ההכלה שלי.
אם היא לא תשאל, איך תדע שהשתניתי??
“נו אז למה שלא תגיד לה במקום לחכות שהיא תשאל”? אני שומע אתכם צועקים על המסך (כן כן, שמעתי את זה רונית…) התשובה הכנה והפשוטה היא “כי אני לא חושב על זה”
אני לא מעביר את יומי במחשבות על כל הפעמים שאמרתי “לא” ועל כל הדברים שלא יכולתי להכיל, ובודק מה דעתי היום, כי אני אנושי, ויש לי את העניינים שלי.
אבל
אם השאלה תעלה שוב, אשאל את עצמי ברגע הזה בזמן “האם אוכל להתמודד? האם אוכל להכיל?” ואענה בהתאם למצב הנוכחי.
האם זה עובד לגבי כל סוג של גבולות בזוגיות?
כן בהחלט
גם בגבולות הקשורים למונוגמיה ומיניות.
גם לגבולות הקשורים במאוויים ופנטזיות.
ואפילו בגבולות הקשורים לאקסיומות (כמו “השנה עושים סדר אצל ההורים שלי”). האם זה מתאים לכל זוג (או שלישיה, או רביעיה)? מכל מין ובכל הרכב?
לא,
כי זה דורש אומץ, ועבודה עצמית לא פשוטה
וזה ממש ממש שווה את זה!
Photo by Barbara Zandoval on Unsplash
