לא עברתי טסט

6026d603c59db.jpg

לראשונה מזה שנים רבות ואני מדברת כאן על עשרות שנים, שקרה שהרכב שלי לא עבר טסט והוא בסך הכל בן חמש ולרוב די שמור כך שדי הופתעתי. אז מעבר לזה שזה טירטור רציני שכרוך בהוצאות של אלפי שקלים להביא אותו חזרה למצב כשיר כדי לעבור טסט, כמובן שזה עורר בי תהיות של הרבה מעבר לפח עם הגה הזה שמסיע אותי ממקום למקום.

אז…מה לדעתכם היה קורה אם היינו עוברים בכל שנה, כבני אדם במין מכון כזה שיבדוק אותנו? האם היינו עוברים חלק את הטסט הזה? בואו תרשו לי לענות לכם במילה אחת פשוטה על זה – לא.

עזבו את שנת הקורונה הזו שכולנו בוודאות לא עוברים בה טסט בעיקר אם בודקים לנו את סף הסבלנות והעצבים אחרי שנאלצנו להסתגר בבית, חלקנו ללא עבודה ועם הילדים על הראש עם כל הזומים האלה.

אני עוברת על השנים השונות בחיי בשני העשורים האחרונים ויש שנים שבוודאות היו פוסלים לי את הרישיון על עצמי ודורשים שארד מ”הכביש” למסלול תיקונים אינטנסיבי ושיקום.

עלה לי רק שמונה עשרה ש”ח לעשות את הטסט החוזר, כמעט אחרי שבוע של טיפול ברכב בפגמים שלא חשבתי שקיימים בו והיו מסוכנים לבטיחות שלי. חמש דקות אחרי כן כבר קיבלתי את האישור המיוחל שאני יכולה להמשיך עוד שנה לנסוע בכביש, אבל ללא ספק אני מבינה שלמרות הטיפולים שאני עושה לרכב כנדרש, אני הייתי צריכה להיות קצת יותר עירנית לכל מיני רעשים ונסיעה לא חלקה שחוויתי ברכב מאז הטסט האחרון. אז אני קצת מאשימה את הקורונה, כי לא ממש נהגתי הרבה לעבודה או לחברים השנה בגלל הסגרים והזומים ועדיין זה קרה במשמרת שלי והיה עלול במקרה הגרוע להוביל אותי לאסון.

חזרה אלינו, כמה מאתנו עושים בכל שנה בדיקות דם מקיפות ובדיקת לב ומאמץ גם כשאנחנו לא מנכ”לים של חברות וזה חלק מתנאי פוליסת הביטוח חיים? אני מבטיחה לכם שאחוז קטן מכם בודקים את הגוף שלכם או קשובים לכל מיני תקלות קטנות לאורך הדרך. בדיוק ככה אגב מגיעים לכל מיני מחלות כשזה מאוחר מדי ומתפלאים שאנשים בשנות הארבעים שלהם שנראים סופר בריאים, פתאום מתרסקים.

אז למה מה שטוב לרכב שלנו, לא טוב מספיק לגוף שלנו? הרי גוף האדם וכמו כן גם הנפש שלנו היא מכונה הרבה יותר מורכבת ומסובכת מהרכב שלנו ובכל זאת אנחנו נדאג יותר להעביר אותו טסט, אבל לא את עצמנו. כמה חבל בשבילנו ובשביל ההישרדות שלנו.

בנימה אישית, גדלתי בבית שהיה שילוב של חרדה קבועה לבריאות שלנו לבין היפוכונדריות ועל אף שהתעקשתי לא ליפול למקומות האלה כאדם בוגר, אני כן בודקת את עצמי בבדיקות מקיפות כולל של הנפש, במיוחד בשנים האחרונות. אני מטפלת ולא מזניחה גם את הבעיות הקטנות, לפני שיגדלו, החל מטיפולי שיננית תקופתיים, בדיקות דם וריצה לרופא בכל פעם שמשהו לא פועל כשורה במכונה המורכבת שלי.

והמסר – היו קשובים לרכב שלכם, אבל יותר מזה לגוף שלכם.  אל תזניחו את הבריאות שלכם, בכל גיל, בכל מקום, בכל זמן (גם קורונה). תעשו את זה למענכם, למען בני משפחתכם ולמען מי שאוהב אתכם.

 

*התמונה נלקחה מאתר מוסכניקים מצייצים.

hadarcg012-net-il

אין חוקים לאהבה, הבלוג של: הדר גבעתי

כתיבה פרצה אצלי יום אחד כתשוקה והחליטה להישאר בנפשי לעולם.כותבת בלי הפסקה ובעיקר בלילות, בשקט. משתדלת להפתיע, לא מחפשת לרצות את הקוראים עם הברור והמוכר. לשיגעון שלי אין מרפא.

סיפורים נוספים של הדר גבעתי

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו במייל

תוייג בתור:

אהבו אותנו בפייסבוק

הרשמו לקבלת הניוזלטר שלנו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אהבת חינם למייל שלכם

  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

מדברים אהבה שוטף

סיפורים חמים

סיפורים מומלצים

ליצירת קשר

ליצירת קשר