בגידה – הסתכלות קצת אחרת

אם יש מילה שמקושרת יותר מכל אצל אנשים לאהבה, והולכת איתה יד ביד, הרי שזו המילה “בגידה”.

אני מסתובבת בקבוצות שונות בפייסבוק וקוראת פוסטים ותגובות בנושא הזה.

בקבוצות של נשים, זה מסתכם בדרך כלל ב”בנזונה! תעזבי אותו!!”, או, אם האישה היא הבוגדת: “מה את הורסת לעצמך את הנישואים?? מה היית אומרת אם הוא היה עושה לך את זה??”

בקבוצות של פוליאמוריה, הדעה הרווחת היא “לא מתעסקים עם בוגדים”. חד משמעית.

ואילו אני, לאורך השנים, גיבשתי ראיה יותר מרובדת של העניין הכל כך טעון הזה.

ראשית, המילה לא מתאימה.

בגידה היא מכירת סודות מדינה לאוייב. חוסר נאמנות מינית אינה בהכרח בגידה, ובגידה אינה בהכרח חוסר נאמנות מינית. כשנותנים למשהו שם כל כך דרמטי, היחס אליו הופך להיות דרמטי באותה מידה.

אז במקום להגיד “בגידה”, תגידו “חוסר נאמנות מינית”, תגידו “סקס מחוץ לנישואים”, תגידו “שקר”… רק לא משהו שהעונש עליו הוא מוות בתליה.

אני אומרת תמיד: יש מאה דרכים לבגוד במי שאוהב אותך, וסקס הוא רק אחת מהן.

אז נכון, חוסר נאמנות מינית, למי שהעניין הזה חשוב לו (נשבעת שיש כאלה שנולדו בלי הרכיב של הקנאה. מקנאה בהם…), הוא כואב, בעיקר באיבר העדין של האגו, הוא מנפץ אמון (כי הוא כרוך בשקר), ומאד קשה לצאת ממנו ללא טראומה.

אבל “בגידה” היא משהו הרבה יותר חמור.

ממחקר של שנים אני יכולה להגיד לכם שיש דרך פשוטה לבדוק האם נבגדתם באמת או שרק מכה קלה בכנף.

זה לגמרי סובייקטיבי: אם אתם לא שונאים/מתעבים אותו/אותה, אם אתם לא כועסים עליו/עליה, אלא כל התחושות האלו מופנות כלפי עצמכם – אתם כועסים על עצמכם, מתעבים את עצמכם, לפעמים נגעלים מעצמכם – ליבי איתכם, נבגדתם.

כי הקטע של בגידה הוא לא זיון, ואפילו לא השקר. הקטע הוא מה השקר עושה לך. ומה שהוא עושה הוא לסכסך בינך לבינך, להביא את עצמך לפקפק בעצמך, במה שאת יודעת, במה שחשבת שידעת בבירור עד לפני רגע. מה שהוא עושה זה לגרום לך להפסיק לאהוב אותך.

מה היא בגידה?

בגידה אמיתית כוללת כמה מרכיבים:

1. האקט – חוסר נאמנות מינית, הברחת כספים, או כל דבר אחר

2. השקר – הסתרת האקט, בניית אליבי

3. נזק – אמיתי, לא משוער

דוגמאות?

בבקשה.

הבעל קיבל חלק מהשכר שלו במזומן, והסתיר אותו בחשבון סודי, שלגביו שיקר.

בגד? ברור.

ואם כל זה נעשה כדי לחסוך לקנות לה את הריינג’ רובר שרצתה בהפתעה?

בגד? ברור שלא. אקט? יש. שקר? יש. נזק? אין.

קצת יותר קשה ומטרגר – חוסר נאמנות מינית.

הבעל נפגע בתאונה, ואין לו שום יכולת לספק את אשתו בשום דרך. הוא אהבת חייה, ואין לה שום כוונות לעזוב אותו, אבל חסר לה הפן הזה של החיים. אם היא תדבר איתו על זה, אז הוא רק ישקע יותר בדיכאון. לכן היא מתארגנת על מאהב פעמיים בשבוע, הולכת לשעתיים וחוזרת עם חיוך ועם כוחות לטפל בו.

אקט? יש. שקר? יש. בגידה? אולי. זה תלוי בתפיסה שלכם. אין נזק “אמיתי”, אבל לחיות עם שקר בתוך מערכת יחסים זה לא מיטבי. עדיין, לפעמים זו האופציה הכי פחות חרא.

ונזק משוער הוא לא נזק! “אם הוא יגלה” לא תופס. מי שלא רוצה להיתפס, לא נתפס.

לראות את זה אחרת

גם מבגידה אמיתית יש תקומה, אבל זה מפרק מבפנים. זה קשה.

ועדיין, יש לי הצעה טיפה אחרת להתבוננות על זה:

סקרנות.

כן, כן. מה ששמעתם.

קשה תופת להתגבר על הכאב, על ההשפלה, על תחושת הדחיה…

אבל אם אתם יכולים, רק לרגע, אז תסתקרנו. כי הדברים האלה לא קורים סתם. הכל בזוגיות הוא ריקוד בשניים.

זה לא אומר שאתם אשמים במה שקרה!!!

אבל זה אומר שכדאי לכם לשאול למה זה קרה. ולא בהאשמה, אלא בסקרנות, כדי שהצד השני יוכל לענות בלי לחשוב שמיד יפול לו לום על הראש.

בסוף השיחה הזו, אם תרצו, תעיפו אותו, או תעיפו עליו לום. אבל במשך השיחה, תסתקרנו באמת. זה יועיל לכם בעתיד. אפשר להיבנות מזה טוב יותר, וגם אם לא, אז במערכת היחסים הבאה.

מה יכולות להיות הסיבות לזה?

מה צריך לשאול אותו?

מה צריך לשאול את עצמכם?

בואו נתחיל בלחלק לשניים, סיבות פיזיות וסיבות נפשיות.

סיבות פיזיות

נתחיל מהפיזיות, כי הכי קל.

חוסר התאמה מינית, העדפות שונות ופערי ליבידו הם דברים שאהבה לא לוקחת בחשבון. כך קורה פעמים רבות שאחד הצדדים מתוסכל, או שניהם. זה מחזיק מעמד כמה שמחזיק, אבל מגיע היום שזה מתפוצץ.

יש דברים שאפשר לגשר עליהם באמצעות אהבה. אם אתה רוצה לזיין כל יום, ולה טוב פעם בשבוע, אפשר לסגור על פעמיים בשבוע, עוד פעמיים או שלוש שבהן היא חלק ממעשה האהבה, בלי להזדיין: אפשר מין אוראלי, עבודת יד או סתם ללטף בזמן שאתה מענג את עצמך.

אותו דבר אם היא רוצה כל יום ואתה רוצה פעם בשבוע.

כשלומדים ״תקשורת פתוחה, כנה והוגנת״, כשלומדים לתת ולקבל ״נהרה״, אפשר להפוך את זה לעונג טהור, ולא לשדה קרב.

גם בהבדלי העדפות אפשר לעיתים לקרב: אם היא אוהבת בדס”מ ואתה לא, לא יקרה כלום אם תקשור אותה בתור משחק, או תיתן לה לקשור אותך, או אם תדבר אליה מלוכלך במיטה… אבל לא צריך לתת לה להעיף לך את הראש בבעיטה, אם זה לא נעים לך. יכול להיות שזה יספיק. יכול להיות שלא.

אבל יש מקרים שאין שום דרך להקל עליהם. אם נשים גדולות עושות לך את זה באקסטרים, והתחתנת עם רזונת, לא יעזור כלום. אם את בקטע של גברים כסופי שיער, ובעלך בן 25, לא יעזור כלום.

אז אם תחשבו על זה, הדרישה מאדם לעבור את כל חייו בלי לעשות ולו פעם אחת את מה שעושה לו טוב, זה טיפה אכזרי.

אז אם למדתם אצלי, כוננתם תקשורת והבנתם איך רואים שקוף, אולי תוכלו לקבל את זה שאתם לא יכולים להעניק לבן הזוג הכל, ולא יקרה כלום אם לטובת חלק מהדברים תשתמשו באאוטסורסינג (מיקור חוץ), אבל בואו, רוב האנשים לא מסוגלים.

אז בן הזוג שמשהו מושך לו בצד כל הזמן, אולי ייכנע למשיכה הזו ו”ימעד”. הוא גם ישקר, כי באמת, למה להגיד את האמת, כשזה רק יכאיב ויפרק, ולא מדובר בסכנה למערכת היחסים, אהבה אחרת או מה… סתם שטות חד פעמית.

הגבוה אומר שחד פעמי בא באריזות של 100…

אז השאלה הראשונה לשאול, אם תפסתם חוסר נאמנות מינית, ולא בהתקפה, אלא בסקרנות אמיתית, היא “האם יש משהו שהיה חסר לך בחיי המין שלנו?” ואז להקשיב, ולשאול עוד שאלות. ותשימו לב לעיניים שלכם ולפנים! אתם מבקשים מבן הזוג להכניס אתכם לקודש הקודשים שלו, לדברים שהוא לא דיבר עליהם מעולם. שימו לב שאין לכם שיפוט, כי אם יהיה ניצוץ שיפוטי, אתם תקבלו את התשובה הגנרית: “הכל היה סבבה”.

מישהי שאלה אותי פעם מה יותר נורא בעיניי, לתפוס את הגבר שלי בוגד בי עם אישה, או עם גבר.

אמרתי לה שברור שעם אישה, כי השאלה שעולה מיד היא “מה יש לה שלי אין???”

עם גבר, זה ברור מה יש לו שלי אין.

יש הרבה דרכים להתמודד עם זה, ולצמוח מזה, אבל קודם כל צריך להסתכל לאמת העירומה (תרתי משמע) בעיניים. צריך להבין מה קרה, למה זה קרה, האם מדובר בפולניה קרה… סתם!

צריך להבין מה גבולות הגזרה של זה, ולמה מסוגלות הנפשות הפועלות, ולהתקדם משם.

סיבות נפשיות

דיברנו על הסיבות הקלות יותר לחוסר נאמנות מינית, אלו הפיזיות, הקשורות בסקס עצמו.

עכשיו נדבר על הדבר העמוק, הקשה והמורכב יותר – הסיבות הנפשיות לחוסר נאמנות מינית:

אני מחלקת אותן לשני נושאים עיקריים:

א. הבוגד אינו מרגיש אהוב – זאת פשוט מטריה ענקית של דברים, שמשתנה בין גברים לנשים, ובין אדם אחד לשני. זה יכול להיות בגלל נסיבות החיים (היא רואה רק את הילדים, הוא רואה רק את העבודה…), זה יכול להיות משהו שבכלל לא קשור אליכם, אלא שהוא או היא גוררים איתם מהבית, זה יכול להיות חוסר באינטימיות או סקס, שעבור אנשים רבים מתפרש מיד כתחושה שהם לא נחשקים, לא אהובים…

זה יכול להיות אפילו ריבוי של מריבות על שטויות. אם תקחו כל מריבה זוגית (להבדיל מוויכוח!) תראו שאפשר לפשט אותה לרמת “אתה לא אוהב אותי”.

ואז, לפעמים, אם אין תקשורת “פתוחה, כנה והוגנת”, הצד שמרגיש לא אהוב מסתובב בעולם עם בור, שלפעמים הוא לא מודע לו אפילו. ברגע שיש מישהו שנותן לו את מה שחסר לו, הוא ייאחז בזה כטובע. מצד אחד, כמות החמצן הפתאומית שהוא יקבל היא ממכרת ומעוורת, ומצד שני הוא יחוש ש”מגיע לו”, כי הצד השני אשם במצבו.

ברור שזה לא כך, כי הכל זה ריקוד זוגי, וממש ברור שזה לא פתרון מיטבי, אבל באמת, רוב האנשים מסתובבים בעולם הזה בלי הרבה מודעות.

ב. הבוגד נמצא בהרס עצמי – יש אנשים, שהתגובה שלהם לפחד היא הרס עצמי. נגיד שהיא נפגעה בעבר. פתאום הוא בא, והוא נסיך החלומות, והכל וורוד ומושלם… אבל הצל השחור לוחש לה שעוד רגע הכל מתפרק והיא תיפול לתהום… אז במקום לחכות לתהום, היא תיצור אותה לבד, היא תירה בגלגלים של החלום שלה בעצמה, רק כדי לא לחיות בתקווה ובפחד.

נשמע אידיוטי? תתפלאו כמה אנשים חיים ככה.

אין בינינו אחד שאין לו אף טיפת הרס עצמי. גם לי. החוכמה זה לתפוס את עצמכם על זה ולעצור בזמן.

ג. נכון שאמרתי רק שני נושאים? אז לפה אני מכניסה דושבגים (משני המינים) שמראש לא היתה להם שום כוונה להיות נאמנים מינית, ובמקום לתקשר את זה, פשוט בחרו בנונשלאנס באורח חיים של בגידה. אם אתם מבינים שנפלתם עם אחד כזה, תברחו. לא קשור לנאמנות מינית. טיפוס חרא. זה לא דבר חברי לעשות, לא לספור ממטר את מי שאתה חי איתו.

אובכן…

למה בכלל לחיות עם בוגד/ת?

למה לא לארוז ולהמשיך הלאה?

כי אהבת אמת זה משהו שלא בא פעם בעשר דקות, וזה קסם אמיתי, ושווה להילחם עליו. אם זאת לא אהבה אמיתית (אפילו לא אקס. גם הדבר השני שווה), עזבו אתכם, לכו לחפש את הדבר האמיתי. הבגידה היתה רק קריאת ההשכמה שלכם.

כי אתם פצועים, ואין ריצה מספיק מהירה שתאפשר לכם לברוח מעצמכם. אתם תישאו את הפצע הזה איתכם, לזוגיות הבאה, ולזו שאחריה… אז עדיף לפחות לנקות את הפצע, לחטא, לחבוש, ואז להחליט מה עושים הלאה, ולא לפעול כשכואב לכם תופת.

כי החרא כבר קרה לכם. עכשיו הרגע למצוא איך אתם מוציאים ממנו זהב, איך אתם גדלים באמצעות זה. אגב, אין נקמה יותר טובה במי שניסה להזיק לכם, אם יש שם גורם עם כוונה כזו, מאשר המחשבה שהוא בעצם הועיל…

אז משהחלטנו לא לברוח, אלא להתייצב באומץ, בעיניים פקוחות וגם בסקרנות, מול הפחדים והכאבים הכי גדולים שלנו, עכשיו הרגע לראות איך אתם מצליחים להוציא מהצד שכנגד את האמת, איך אתם גדלים, לבד או ביחד, או גם וגם, מהמקום הזה.

בטח… קל להגיד… קשה מוות לבצע.

איך מגלים סקרנות, איך מקיימים תקשורת מיטבית כשהכל כואב, הכל מפחיד?

טוב… אם אני יכולה, כל אחד יכול. ואם אתם צריכים עזרה… תבואו.