אוכל בוייטנאם
"אני לא מבינה...", הקשתה הגדולה, "איך הם יכולים לגדל את הכלב שלהם ואחר כך לאכול אותו?"...
מדובר בסאגה על משפחת מהגרים, על החלום האמריקאי, על הגשמה עצמית אך הכתיבה לא העבירה לי את התחושות שהספר היה אמור להעביר....
"אני לא מאמין שהייתי מפספס את כל זה," ג'ק אמר בקול מלא פליאה, כמו של ילד שגילה בפעם הראשונה את העולם. הוא התיק עיניו לשניה מההמולה הצבעונית והריחנית סביבנו והביט בי. "זה כמעט כמו לאהוב אותך."...
בואו נדבר על הדבר הזה שנקרא “אוכל מטוסים”. כן כן, אני מדברת על החמגשית הזאת שהדיילים טורחים לדחוף לידיך בטיסה....
מחכים כבר לחורף שיגיע, ואצלי במטבח כבר עומד על הגז סיר מרק אפונה עם בטטה ובתנור נאפים להם מקלות מלוחים שילוו את המרק....
הניגרים מאוד אוהבים את האוכל המקומי, אבל אין זה אומר שאתם חייבים לאכול אותו גם, במידה והוא אינו לטעמכם. קחו בחשבון כי אם בכל זאת יצא לכם פעם להזמין מי מהם לארוחה מערבית או אחרת אל תתפלאו אם הם יפגינו תיאבון לא קטן....
רציתי להמשיך ולדמיין איך אתה מעביר לי גושים קטנים של קור עם הלשון הרותחת שלך,
איך היא ממיסה בעדינות את השכבה הקרה עם כל ליקוק....
